Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) תשרי תקע · p. [Seite 17]

1 ין t יתאוה ככל נפשו להיות חי גס הוא כימי הצלחה כאלה, וישתאה ויתפלא על צדקת התמימים האלה. אולם •מה מאוד מלא לכנו עצב ויגון, אם יסור« עפעפינו מלראות כעתותי נועס כאלה, ויניעו על ארחות דורות האחרונים! מה תשתוחח נפש כל חוקר מעשי הראשונים נימי קדס, כי יראה אין רחקו מחתינו ממדות אבותינו כרחוק מזרח ממערב, וכמעע אי! דמיון נינם ובינינו כי אס שם אדם לבדו. ומה נאמר ונדבר לדור החדש הזה?" הלא כל איש מבין אשר נעועה בקרבו אהבת עמו, יראה ויכיר כי דור הזה גרוע יותר מדורות לפנינו, הגס כי בכמה בחינות נדמה להיות חלקנו עתה נעים ויפה מבשנות מאות שלפנינו.— הן אמת שבימי צר וחשך ההם עברו עליהם צרות ורעות רנות, שנאה בזיון ורדיפה הקיפו אותם מכל צד, אן תנחומים היו להם מצד אחר. כי כאשר חשבו את עצמם לעס סגולה מכל העמיס, כעס נבחר לאלהיס, אשר נושא עון אבותיו רק לימיס מעמיס, ובכל יום חכו לביאת גואלם, קבלו עליהם צרותס באהבה, ועל כנפי הדמיון התרחשה רוחם על פדי נועם , אשר קוו לגעת שמה בקרב הימים, ואשר שם נח יבוזו כל רודפיהם ומשנאיהס. נפשם מלאה מעונג וחחה אשר יהיה להם בעתות הנאות האלה, הן המה המתיקו להם כל צרות הזמניים, ונתנו להם אומץ וכח לשאת ולסבול. יחד היו קשורים בחבלי האמונה והדת, ונפש איש נענדה בנפש אחיו, •ואיש ערב בעד רעהו נסי\ם ובמות, ונזה עמדו בנסיון וסבלו רוע מכותיהם בסבלנות ונפחו( גדול עד מאוד. אמנם אנה ברחו בא 1 2 ימי