Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) תשרי תקע · p. [Seite 16]

הלא נראה כי כל השגזתס היו ישרות ופשוטות (חידזרע בען.רי£עע וו1ן<־ען ונדעןתס ואמונתם היתה אחדות ושלימות; וכל מעשיהם הטובים היו ישרים בלי חשבונות רבות, ולא היו צריכים לקשט את הטוב בקשוטיס זרים, רק הצדקה היתה מתראה ערומה ביפיה הטבעית, ודי לה זאת למצוא חן בעיט עצמה, בלי להלוות תמרוקים ותכשיטים. מאחרים. נחק הבריאה והטבע אשר שם גודלו, הושפע להם רצון עליון חקוק בלבם בעט אלוה, שם היו כתאומים יחד עס כל אשר סבבום, אחוזים בחבלי האהבה והרצון, פס התלבשו רוח אהבה ויראת ה׳, המשמח את הלב(ימלאהו חדוה ונעימות. ומלא גיל ושובע שמחות תרו עיניהם לראות מפעלות־יה, ונקל מקום אשל הביטו מצאו כי כל אשר עשה אלהים והנה טוב מאוד , הכל נאה ויאה לתועלת יושבי האדמה, נתונים המה להם מידי הבורא הגדול, ובכל אשר פנו מצאו סדרים, פעולה, חיים ישמחה. הנה זאת פעולת הטבע וכח החיוני אשר בה, וזה אשר השפיעה על לבות בני אדם התלוים בה כיונק על שדי אמו. כי כאשר הביטו והתבוננו תמיד בפלאי הבריאה ונחלותיה התנשאו הלמות ומלאו אהבה ויראת התרוממת מפני הבורא הנשגב והנעלה, אשר הוא מקור האור ומעין כל טובה. בתורתנו הקדושה נמצא כמה ספורי מעשה, המודיעים לנו תמימות דרכי אבות הראשונים, יושר ופשטות מדותיהס, וטהרת מנהגיהם בעבודת האל נ״ה, הכל ע׳ידישר בלי חשבון ומותרות, עד שהקורא ספורים האלה, אס זך לבו ותמים, יתאוה