Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) אלול תקסט · p. [Seite 4]

im} קערה ♦חת «נ1סה# ויצו עליהם לאמי־: «צל מאנל הקערות אשר על השולחן אכול תאכלז / חך מהקעיה ^שיי בתוך השולחן לא תאכלו / גס השמרו לנס מקחח המכסה מעל פגיה / פן אבוד מאבדון אז נערה חשיןת לג האשה / ותכסף גפשה «אוד לגלות את הקערה לדעת «ה בתוכה 4 וירע לבה על הדבר הזה / ולא אצלה ולא שעתה נצהיוס 4 והחן את קולה בגפי ♦ ראאל אותה אישה לחמר : משחי I מדוע תבני ולא תאכלי ולנה ירע לבבך? הלא ידמת ני נפשי קשורה בנפשך / ואיו נל אשי * תחפיץ מח) לך / נא אל קעצניני כעצבונך * זתען האשה ותאמר : אס יחן לי המלך «לא דתו גסן> וזהב לא ישמח לד ולא תרגיע נפשי עד אדע #ת אשר בקערה / אשר צוה עלינו המלך לנל נאכל ממנה / ולגל נגלה אותה / ואיך •תאמר לי אהבתיך / ואתה תראה עטת לד העה נא אזלך לתתינאי / וגלה לי אח הקערה / ובזאת אדע צי אהבתני 4 וידבר האיש על לב יושתו להסיר פשקה מעליה / ויאמר : הנה נא רעיתי I הנה גא ידעת ני המלך צוה עלינו לבלתי עשית נמלה / ועלינו לשמוע בקול דבריו ולא נעבור עלמצותיו/ הלא חוא הריס מותנו מאשפות להושענז עם מידם ♦ י ואס נפשע באמרי פיו הלא השפל ישפיל אותנו מיקרינו / ונהיה אשי היינו מקדס " אך מענו הרך לא הועיל / ני הוסיפה עוד לנניח / ותחרה אפה עליו ותאמר; לך ממני / ני שגאתיך I יאבד יוס נארסתי לך לאשה / פי עמל ויגון נתת לי למוהר / וכל ימי כעס ומנאוגות תחתיך י שנאתי מת החיים ובחרתי במות / כ♦ וזר ממות מצאתי אותך , וצקוץ היית בעיני ותיזלצהו זתציקהו א לא עול התאפק / באהבתו אותה גלג שלס / ויחן גס הוא את קולו כנכי דא*ר : אל תשתוחחי אהובתי ואל תהמי עלי/ כל אשר תאוה נפשך אמלא/ רק חלל מלבנות ♦ ויהי נשמעה זאת ותחדל מלנכות / ופדה לא היו לה עוד י וילך האיש וישלח את ידו בקערה ויסר את המכסה אופציה / ואנה — עמר קטן יצא וירן נחדד / וירדפו שניהם