Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) תמוז תקסט · p. [Seite 38]

[ שב C יוצאים מן הכלל, משרת המקום והזמן ושג/רי מרעות ♦ לק קמו נרואה פקו פלילה / להוציא תולדת שוא מהקדמות שקריות כן דרך הכילי / תמיד מלא פיו משלי קדמונים וכללי הנהנת העולם / ונוה יחפוץ ליפות קשי לנו ורוע מטלליו (עיין ההערה עמוד רצ׳׳ח) " וכנר נתנה לנו תורתנו הךושה משל ומוסי גדול ע״י מעשה קין והנל / אשי ממנו גלמוד אחרית הרעה היוצאת ממלת רע עין וקשי לב / והקנאה והחמדה הקשחת עמס " האוהכ כסף וחומד הון ואוצר! אף כחיק העושי ורכוש גדול / עני הוא נפיניו ♦ יען כי לא שם מנעתו גאלהיס וכרחמיו הגדולים / לכן הוא מפחד תמיד מהעתידות/ וירא וחרד כי לא יהיה לו לי מחיתו נאתרית ימיו ופעמים רמת יהיה הפחד הוה סכת עניו ומפלתו ♦ כי מעורך לכנוומעוע נעחונו יתאמץ תמיד יותר ויותר להעשיר / ומרכה לקחת נשך ותרבית / או לעשות נסיומת הרנה גמקח וממכר / עד ירמוהו אנשי ממס ומרמה / או יענשהו המשפע כי ירבה לקחת נשך / ויאבד כל אשר לו ♦ ונמה יציל את עשרו מתנערת אש / «חומסים ושודדים / או משאר משלחת מלאני רעים / אשד יגזור עליו אלהיס ז — דרך הכילי / לנענור יסוג אחור מכל חכרת גומלי חשדיס ועושי עוג / ולמען יסתיר רעות לכו כמעטה האדק / לנאוק ולנאנח תמיד / ולאמר : ״ני האדם קרוב לעצמו / וני מצוה היא לשמור את נפשו / חייך וחיי חניך חייך קודמים“ * כאלה משלי מושר ואמרי רוח ימלא פיו כל היום / למען הצדיק השחתת מדוחיו " ותמיד הוא מתאונן על חב הוצאותיו / מל גודל המסים / ועל מעט המשא ומתן וגס כעת מלא אמתחתו צרורות זהב וכסף הוא נוכה וקונן על המחסור הכסף / ויאמר : אינה אח*ק לאחרים מהמעע הנשחר לי / אשר לא יספוק כמעע להחיות את נפשי? — אמנם הלא נדע ואבותינו ספרו לנו נכל דור ודור מהפגעים רעים אשר קרו לאנשי ניצי באחרית ימיהם ע״י מ7ה הדעה הזאת " אז יפלו נחלייס רפים