Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) תמוז תקסט · p. [Seite 37]

נ עא c הלצונה ומסוירת / ואשר אסף וקבץ חכמה וידעת תהלוכות העולם / איש אשר לא גנהל במעלליו / ואשר לא ישטפפו ורם התשוקות ממהרות / הוא יכין וישכיל וישקול בפלס ומאזני שכל כל מעגלותיו« הוא ידע עת לפור זעת לכנס 4 ולמען יהי׳ לאל ידו לעשות צדקה ככל עת וזמן / גבול ישים לו בתתו מתנות אביונים / ויחקור וידע מתי / כמה / ואיך יחן ולמען יערוך ערך הצדקה לפי ערכה הראוי לה / יתור וידרוש / אס המתן אשר יחן ראוי ונכון הוא לאשר נתן לו * גס ישכיל אל דל הבוכה נמסתריס / לכקרהו נמעונתו / להצילו ולנחמו ולמהות הדמעה מעל פניו ״ — אמנס מה גדלה תהפוכת לב הנער / אשר כחש נס כנטיית הטבע הזאת / ויכבה שלהבת אהבת הטוב ברגע החלה להתלהב בקרבו / ומקשה לבז מעשזת חסד וצדקה / אף יבוז ויחרף האביון המתחנן לו / וגרוש יגרשהו מפניו / וישים שחוק וקלון באיש הלבוש נגלף הסחגוין / ויפן לו עורף בחרפה ובוז ומשם ימהר החוטא ללכת אחרי זנות לבו / ויפור המותרות אשר לו בחיק התענוג זהעדנה / כשור אל טבח ילך אל המקוס/ אשר משס ישוב בנו נענה ומונה בחלאיס רעיס / ובנפש נתעבה ונשחתה * אזי לנער הממאן לתת מכספו לדל / ויפזר ויאבד הונו בשחוק במחולות וגסבאו I ורעה ופשע גדולה היא מדת כילי באנשיס / אשר תבונתם כבר באה למדרגת הבכור אוי לנו לשמוע מפי סשכעיס ודשנים האלה / אך יגערו בנזיפה באיש נקי הנענה ואומלל / ותחת תת לו ישועה עוד יוסיפו להשביעו תמרורים וחרזפיס לאמר / ני נגמול ידו נעשה לו כל איש בר לב וזך הרעיון יעצים עיניו מראות פני אנשי בליעל כאלה / אשר אינם ראויים להיות נמצאים בין יצורי אל טוב / אשר חפץ אך חסד וחנינה ♦ הנה טעות וסכלות גדולה היא אצל הבוערים בפס / באשר ישפטו הכל לפי מדה אחת / ויעשו להם נצלים קבועים בעדנים הנוהגים בעולם / בלי לחשוב ולבחון שכמה דברים יוצאים