Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) תמוז תקסט · p. [Seite 36]

נ ש L אחחן על צחות נפש עושיהס < ובה יוכר האיש כי גדול היה; וכי שמן נאה לזכרון עד ♦ גם יהיה לכבוד ולתפארת למי אדם הנאים אחרינו / ובמעשיהם ילמדו גס המה / ואת מיהם ילמדו! ״ א6מס ראינו נארץ מיום הוסדה עד עתה / ני מעשיי הכילי והאכזר תועבה ופגול היו תמיד / ושמות עושיהס היו לחרפה ולדראון פולס כי אשר אין לו לג להיעב ולהרגיש / הוא מוכשר לכל רעה ופשע/ גס הכית פניו תגיד רשעו ואומר לכל ני אכזר הוא ♦ צעירי הימים / מגודל אש התלהבות וחשיקה אשר נקרנס / לבס מוכשר מאוד לעשיית התשר " ואף אמנם ני הרגשותס אינן קיימות ונאמנות / מדוב נעייתס להתחלפות והשנויים / נכל זאת יתדבקו תמיד נמלות החסד מגודל התענוג אשר ללב נעשות חשד וצדקה " המה ירגשו נמעמקי לכס מכאובות זולתם / ודמעות העשוקים תתנינה דאנון ומרך בלנס ז ולמען השר מעל נפשם הצער והענוי אשר להם מצרות אחרים / ולבלי היותם נשכתיס ונמנעים משמחה ועונג / פזרו יתנו לאביונים / ויקבלו נרצון ונחת התודה ממכירי עונתם / גס שחוק וגיל הוא כעירהס לראות שמתת הפדויים מצר / ודמעות האביון אשר על לחייו נתתו תודה ושבח לעוזרהו " אולם הרגשה כזאת איננה תולדת השכל והעיון / רק נובעת מתהלוכת העבע * לכן אין להתפלא אם נחזה נצמירי ימים איך יפזרו הון לצדקה / גלי לדעת על מה ולמה / וכלי לחקור ולדרוש / האם אותם המקבלים עונתם ראויים הס לה או לא « והגה יפן ני אך מהתלהנות הרחמנות יעשו כאלה , ואת פי התכונה לא שאלו / לנקר תחלה ערך המתן וערך האיש אשר נתן לו / לכן לפעמים אין שדרים ותועלת כמעשיהם/ דפזרו במקום אשר הי׳ להם לכנס י והאכיון היושב ונוכה כמסתריס / מרעב ומחוסר כל / ישאר כלי תקוה / ני הנערים לא ישכילו אל דל אך אל הנא לפניהם ומעורר כקול יללתו מדת רחמיו — לא נן האיש הנא כשדם / אשר נו נכרה החנונה הנכונה