Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) סיון תקסט · p. [Seite 24]

[ רבד ] יאזעף השני (נפשו צרורה בצרור חיי עד) / ויחמול על מי ישראל הגרים כארצותיו / דגל מהס חרפתס / והקל מעליהם עולם הקשה אשד סגלו המרודים האלה במלכות הזאת תחת ממשלת אבותיו / והנחה עשה למסים כגדולים אשר הכבידו עליהם ודבר המלכות •צא מלפניו ופתשגן נתב הדת נתן בכל מיינות עסערייך להיות היהודים חפשים נשאר תושבי ארץ למות בתים / לקנות שדות וכרמים ולעבדם / ולרעות צאן ומקנה / ולעשות ככל מלאכת ענודה וככל מלאכת מחשכת נפי אשר תשיגי ידס כהס / למען יחיו איש איש באמונתו וניגיעי כפיו ויהי נע<ב לב המושל על מס ישרל חשב ג''כ להפקידם על משמרת פקודות הגגוהות בערים ובמדינות ובצבא / אס ידע דש בס אנשי חיל ונכוני דנר אך בהיות ני עד הנה עוד מחסור לישראל בלמד ודעת תפקידים כאלה/ ני לא נסו בהם / לזאת השכיל הקיסר זיל לתקן ולהיעב בתי התנוך בבני ישר^ / ויצו להכין ולכנות בתי תלמוד בכל מחוז ופלך / והמה יעמדו תחת השגחת פקידים מיוחדים / ובס ילמדו ילדי העברים אמונת ישראל כחקס ולחם / ויוסיפו לקח גס בשפת המדינה ללמדה על נכון בכלליה ודקדוקיה / ודרגי הנתיבה והחשבון / וידיעת הארץ / וספרי הקורות ודברי הימים / עם שאר הידיעות המיקרות גפש יודעיהן / לקרבו פני נדיבים / ולפני מלכים יתיצב ויהי בצאת הפקודה הזאת מלפני הקיסר / והדת נתנה בורן הבירה להכין גתים לנערי נד ישראל ללמדם חכמות ולשונות עמים / וירמו יהודים רבים באהליהס / וייראו ולאמרו: מי יודע את הרעה אשר תצמח מרוב העונה הזאת! בן יגרע ח״ו ע*י זה ממשמית הדת הישראלי * אס יושיף השליע להעיב אתנו / הלא שנות נשכח כל תלאות הבלות וכל הרעה אשר הדביקתנו עד הנה / והיינו שמחים אהה 1 ואיך נשמח ורחל מבכה על נדה * —־ והחכמים היראים השלמים אשר בתוכם פחדו וחרדו מלעבוד על דת המלך / אשר מחשבתו אך עוב לנד ישראל / וייראו מאוד פן יתרה אף