Ha- Meʾasef · 1809-01-01 · (1809) סיון תקסט · p. [Seite 25]

{ רסה ] אף הקיסר נהגיע חלונות ישראל לאזרו / ופן יאמר : אך מרוע לב לא יאבה עם ה׳ השר למשמעתו ויכתנו בעבור וה לחכמי ישראל במדינות אחרות * ויבקשו את פניהם להחזיקם כעצה עובה ונכוחה / כדת מה לעשות t וכן כתבו ראשי היהודים אשר נטריעסס להמנוח הנכבד מהו, היוץ ודיזל דל / ושאלו את פיו ♦ זאת העה לב המנוח הצדיק הזה לכתוב על ספר דברי אגרת ליושבי עיר הלל / ויקרא אה שמס דברי שלום ואמת שס שס להס חק ומשפע / וידאס את הדרך לאחוז ולהחזיק כתורת אלהים ככל חקה ומשפטה / ולבלי הנח ידס מלמלאות פקודת הקיסר בכל אשר צוה אליהם בתורת אדם י והוסיף לבאר לברר וללבן מהות וגדרי חורת אלהיס ותורת אדם / ותכלית ותוגת שניהם י והמכתב הויז כלו נעים אף יפה / לשונו נחל שוטף / מחשכותיו עמוקות / ומערכת מליצותיו כטוהר פני שחק בליל הסהר ויט ר׳ הירץ דל את לגג היהודים לשמוע אל מצות אדונס הקיסר $ דהס אותם מכל החרדה אשר חרדו / וינחם את רותם בדנריו דנרי שלום ואמת * אז עלה משן נאף שלשה או ארבעה מגדולי התורניים אשר בימי« ההם / ויכתבו עליו שטנה ומדורות דתנהו לאיש נליעל / אשד יחפוץ ויתאמץ למהר שכחת התלמוד והפוסקים והפלפולים / יען כי כתב במועצות ודעת! שראוי לחנך את הבנים על סדר נאה / וללמדם עודם רכים מקרא ודקדוק לשון עבד / ולשון המדינה ודקדוקה / ואחרי כן משנה t ואחרי כן כשיגיעו לשנות י״ג ומעלה גמרא ופוסקים וכהנה / וזה מתנגד לדרכי הלמוד הנהוג עד הנה והדבר אשר החרה אפס עליו כיותר הוא אשר דבר בבאור המאמר : כל ח״ח שאין בז זעה וכר (ובאמת הפרי! המנוח על מדזתיו 4 כדרכו לרוב בעת התלקח להב עשתנוקיו באחד העניניס 4 והוא תפש מחשבה אתת / אז נדמה לו כאלו רוח ה׳ דבר נו $ והרדף סנרתו על קצה האחרון בצי מעצר / ושגיאות מי