Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 79]

שאינו מוציא רוח מדאי מת ויניחוהו «מעתה ■?■ft תענה I אס ►קרה מקרה בלתי טוב כזה את מך או בתך אשר אהבת, אז ׳:■:*7 «;תורת אלהית לבדה, ולמוד החכמות החצזניות בעיכיכז רק $טפל כפי מתת צרכינו להגיע על ידן לכזכת תורת אלהית, ולחומת זה עקור למוד חכמי האמות ריןבחכמות חצוכיזת ובהם יהגו יומס ולילה , ועל כן לא יבצר מהם לרדת יותר לעומק העכין ולבוא פד תכליתו; ובעבור זאת הודו לפעמים לדבריהם, וחזרו מדעת עצמם. ומה מאוד חס לבי בקרבי בשמעי תלונת אחה חכמי האמות בזמנינו, אשר לעגו לרבותינו בעלי התלמוד ומלעיביס בהם על דבר המאמר הזה )באמרס: "הלא פעמים רנות יקרה המקרה בבני אדם שיחלשו׳כל כך "עד שיהיו בעינינו •כמל אשר אין בו רוח חיים, כמו הטובע "בנהר, אז הנחלש מכת הקורוכדזמה, ולא ישוברוחסאליהם "רק אחרי עשות דבריס רבים על פני כל הגוף, אז בחלק ״אחד ממנו(po בייווספי}, טטמרקט רייבען* מויפ" "}ע4ן פערטימר נו4פןיוטטערמן דימפ1ט*מה!ען חונד "רעה.!<יכן אעחר} ואס אתם תשמעו לקול בעלי התלמוד,. "ותשמכו רק על בדיקת החוטם, הלא במרד:ובזדון תשפכו "דם נקי בקרבכם,,44 — ואולם לו שמו חכמי האומות המלעיגיס האלה אל לבס להבדיל בץ הימים ההם , ימי לרבותינו חכמי התלמוד , ובין הזמן הזה ,*בוודאי לא פערו פיהם ולא שלחו לשונם לדבר קשות נגדחז״ל. רבותינו אמרו הדין הזה בזמן ההוא אשר רבים וגדולים חקרי לב גס משאר אומות האמינו ששימן החיות רק בבדיקת החוטם לבדה, «היה השימן הזה מפורשס למובהק בכל הארץ«׳ ולק מה תלינו אתם •עליהם אם ברבות הימים אחר מותם- נודע שהשימן הזה