Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 77]

( שדג C האריכו בעלי תלמד לפלפל בענין הגמל הזה; ־ובכל זאת התחכמו האחרונים ברוחב ביכתס ובשכלם הזך, להתיר באופן מה חמץ שעבר עליו הפחח, דהיינו על ידי שסר מכירה , רק למען הציל ממון של ישראל (וידעתי כי בעיר 1גדולה לאלהיס מליאה חכמים וסופרים, התירו היא״בד עם ־בית דינו פעם אחת בשפת בצורת , על ידי תחבולה הזאת לא לבד תערובות חמץ וכלי חרק,* כי אס גס ככרות הלחם —) ואס כן הדבר בעניניס הנוגעים רק בממון, ונאסרים על פי לאזין רבים ׳ אף כי בנדון דידן הנאסר רק מחמת לאו הבא מכלל עשה, ונוגע בנפש האדם! וכייש׳לךברדעת שממונו חביב עליז מגופו? הלא כל אשר לאיש יתן בעד נפשו! ומה מאוד נקל למצוא מקום התר לענין הזה , מבלי שצריכים אנחנו לחכמה גדולה ולתבונה יתירה , כמו שהיו מן הצורך בשני דברים האלה שהבאתי לדוגמא י כי מה יזיק ומה יגרע לרבני ארץ, אס יאמרו כדבר הזה: ייאחרי שנודע "ומפורסם כי חכמת הרפואה בכל חלקיה גברה זעתקהמאוד ,,בזמנינו, ורבת נודעה בה עתה על פי הבחינה זהנסיון, "מה שלא ידעו אבותינו ואמת אבותינו; ואחרי שכל רופאים "מומחים ומפורסמים פה אחד שצריך שמירה יתירה ופקידה ״מאוד לבלתי המיר מיתה בעלוף , והודו בפרהסיא כי אין "להם סימן מובהק להבדיל בין מיתה לזגלוף יק סימני "העפוש לבדם;. ואחרי שרבים מאחינו בכי ישראל הטובים ,*וישרים׳ בלבותם; מבקשים מאתנו לתת להם רשיון להלין ״את מיתיהס כפי דעת הרופאים : על כן חשבנו למשפט "שהעכין הזה יחשב בכלל גזירה אשר רוב הצבור אין יכול ״לעמוד בה , וגזרנו אזמר מכאן ולהבא הרשות נתונה לכל "איש ואיש ללין את מתו כפי מחשבת ודעת הרופא• ומה;,שהחמירו רבותינו הקדושים לאמור המלין את מתו עובר בלא ״תעשה, היינו את מתו וודאי, ולא ספק מת, כמו שפרשו "הרבנים i