Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 75]

C MV ) ספה זו מה תהא עליה? המפכיה אסתר ואפחד? הס ככחימאז ק עתה,־■;ויש לאל ידי להשיב עלהשגותך?השמת איש הכס שלך. זאולס־ אחדו שכלהדברים הנאמרים בענין הלנת המתים, הןאותףזנדפסיס במאסף והן אותן הנדפסים בספרים אחרים , כ?לם מפי אחרים יצאו ילא ״חמליז כי אני לא כתבתי מעולס שוס זבד על הענין הזה (זולה דבר קטן בהערה להסיחה הכ^ל) לא בשפת עבר ולא ׳בשפת אשכנז, על פן לא אתעפר על דיב לא לי, להשיבעלדבריחלומותיך וזעקת המכס שלך..לך התרפס לפני המחכמסזהיקחםההם אשר קטנ& עבה ממתכיךן/: אולי.יוצוך להזרזת^ןיולהביכך זבריהסהנאמחם באמת וצדק.—ואולם אחרי שבא לידי הענין הזה, אחוה דעי גס אני בקצרה להמליץ בעד הלנת מתים, ואביא לזה שני טעמים . הטעם הראשון ן אף אס אודה לדבריך שיאהפרש גדול בין הפוכין בימים הראשונים־ ובי^ הבתים אשר בהס אנחנו רוצים ללון המירם, ורחוקים המה מאוד; גם יהיה'כדבריך שהכוכין היו מקום צר וחושך בלי מקום ולפשוט ידים־׳ ורגלים, והיו מליאיס נחשים?עקרבים וכל שח השורץ על •הארץ; הלא בעל נדחך גס אתה מזדה לי שדין ערוך •בש״א ובפוסקים שמותר להלין את המת לכבודו, וכן אמרו: הליכו'לכבודו אינו עובר עליו כימה שאמרו כל המלין את מתו עובר בלא תעשה היינו אס מלינו לבזותו דומיא דהלוי. ואס כןמה^זעקועל אחינו בני ישראל החצים לשהות :^תמיהיהס ותחמו קולכסבגדס? הלא המה אומרים שגעשה זאת רק ליקרא לשכני.; ובאמת אין כטדגךול מזה 7 כי ע״י שמלינים את המת, מודיעים לכל שיקר בעיניהםהמותה של האיש הזה , ונפשם גרסה לתאבה להשיב רוחו עוד אליו ולהתהלך בתוכם הלא גם המה אמרו המדחה מטתז על אביד ואמו הרי זה מגונה, הרי לפניך מ הדחוי הוא בזיון למת , והמשהההמ הואמכבדוי — והשני; אי יהביכון י. « , ־־\