Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 73]

ר שמט C ,;,מיד ע'^. (לו) ואלו חיישיכן שמא יתעלף ג׳ ימיס למה ״כתב שימתין מעט הרי צריך ג' ימים, זאי איירי לאחר ג׳ ״ימים למה ימתין מעט צכר המתין ג׳ ימים, ולמה הזהירונו "הש״ת והרמ״בס עלהתעמצלת עיכמעס יציאת הכפש שאינו "כ״א חיי שעה ולא הזהירונו מלתתז בכדך במקום קר ונחשים "ועקרבים, במקלם שצריך לחמס גופו בכרים וכתתות אחרי יישחלס הטבעי שבל הלא בתכלית החולשה לצריך שמירה יתירה יראיך כזרידהל חיים שאללה, לכגרס מיתתל אלא ע״כ אחרי "ששהו מעט אחרי מיתתל מדאי מת הלא , למעשה דמה׳ ״שמחלת היה שלא המתיכל כלל. להרי הש״ת זהר״מבס ז״ל "ראו וידעל מת' שמחלת הכ״ל ללא כתכל לל שיעזר כמה מן ״הזמן יהיה בין מיתה לקבורה, ולמה האריכו בדיני מזקצה "זשבזתה דרככן למגילה לכרחנלכה שכללן מדרבנן ללא בארו "לנז דק זה(לז) שהלא הצלת כפשלת שהתלרה חתה אפי׳ על נפש \ "הרשע (לו). מדוע הצגת רק פתח הדבר ולא תופל? הלא נאמר באר היטיב במת׳ מ״ק לכן הביאו הרמ״בס: המדחה מטתו על אביו לעל אמז הרי זה מגונה. למזה תראה, אס יקרא דשכבי הוא , נוכל להשהותו, לכל המשהה הרי זה משובח י (לז) שאלה גדולה שאלת! אך הגד נא לי אתרי שחננך ה׳ אלהיס לשאלל שאללת עמוקות כזאת מדלע לא תשאל גס פן: למה לא הזהירזנל הש״ת להרמ״בס ז״ל על דבר ההנהגה עם החללה כל זמן אשר הוא על ערת דלי? למה לא הזדיעלכל מה לעשות בז, אס כאכלהו מאכלים חמים אל קרים , אס טוב לו דברים המקיאיס או המשלשלים? כי החולה גס כן צריך שמירה יתירה , ואם לא נשגיח עליו , הלא כגרם מיתתו,