Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 72]

( שמח ) מפדרך חיוב חייב אדם ליצא ולפקוד על הקברות ולהמה ״שמה כל שלשה היעים לילה ויזם, שמא עדיין חי הוא זיעור "משנתו'ויבקש מפעומדים עליו להשיב את נפשז במאכל "ובמשתה , אלאאשמעונץ שמותר לפקוד שאין זה מדרכי "האמורי שדזרשין אל המתים, הואיל ואירע פעם אחת ושתים "שלא שהו אף מעטיאחר מיתתו כמ״ש הרמ״בס פ״ד מ״ה ״שמחות וחי אח״כ, אנו׳חוששין שמא לא שהו ג״כ עם זה ״ואפשר שיחיה , אכל אחר ג׳ ימים יש בו מדרכי האמורי* "ולדברי פתיותכס לא פקידה לפרקים צריכין אלא שמירה ״ביום ובלילה(לה) ועוד איך מותר ליתן ספק חי בכוך ״שהוא מקום קר וחושך ונחשים ועקרבים, ואין ריווח והצלה "לפניו לזקוף ראשו ואיבריו,' זהפזקדיס אינם מתמידין שם ״לילה ויום, שאסור ללון בב״הק (סנהדרין דס״ה) הביאו ״הרמ״בס וי״ד סי' קע״ה ושמא ירצה לקום בלילה , ויבקש "מאכל להשיב נפשו והנה העולם חשך׳בעדו ואץ איש מאנשי "ביתו עומד עליו להקימו ולהשיס רוחו ונשמתו אליו יאסוף "ומרוב פחד ובהלה חבלי מות יאחזוהו, ולמה קאמר ה״שס "מ״קדכ״ב על כל המתים כולן המדחהמשתו(ממהר לקברו) "הרי זה משובח, זכ״כ הרמ״בס פ״ד מ״ה שמחות כלהמעמץ ״עיניו עם יציאת הנפש• ה״ז שופך דמים , אלא ישהה מעש ״שמא נתעלף כו', איןחשהץ את המת אלא מדתה משתל "מיד (לה) הגע בעצמך, כי לפי דבריך לא צריכים לשהותו כי אס זמן מועש מפני חשש שמא נתעלף, ואס לא יחיה בזמן מועש הזה הרי הוא כמת לכל דבר, ואס כן מדוע אמרו פוקדין שלשת ימים? הלא די לפקוד חצי שעה?. הא לך כל הפוסל במומו פיסל•