Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 62]

( שלח ) היה לו למיכתב בלשון אכילה אף שנאמר כלשון השאלה אץ זה מדרך הכבוד נגדו לכנות קבלת הקרבן והתפלה כלשון אכילה שהוא דבר קיום גופני, וא״ל שמחב חביבת ואהבת המקום לישראל העושים רצונו מדבר בלשון בני אדם, שאחרי ששב האד,ס מחטאיו והתגבר בו כח השכלי על נפשו הטבעית עד שלזכות הנפש ובהירותה קרובה היא להדבק בשבתה ולרוב דביקותה מזשיפת לקבל אור העליון על אורה , ושמחה שמחה שלימה וחדוה גדולה המעולה מכל שמחת העו״הז מהשמחה גדולה שבעו״הז היא לכלה ביום חתונתה וביום.שמחת לבה שמתדבקת בבן זוגה כן המשיל המשורר דרך דמיון היותר קרוב לכזנת האדם לשמחת הנפש הדבוקה בבוראה י!'ת אף שאין ערך ודמיון ביניהם כי היא השמחה מעין בללת בזה המאמר מהזוהר, ונפשו תגעל לקרוא בז אף שנים ושלש דלתות, ועל כן גמרתי בדעתי לבלתי השיב על פרושך הזה מאומה, כי אך למותר יהיה לעיני כל בר דעת• אך על ערבוב דבריך אעורר לבב הקורא. אמרת שמאמר הזה נשמך למה שלפניו שאמר אריתי מורי זה יוצר אור זכו׳ ועתה תאמר אע״ג דקרא איירי בקרבנות זכ״מש לעיל מיניה, הרי העידות כי כונת זה המאמר שמושב על הקרבן ולא נשמך אל מה שלמעלה. אליהו השיב ל״ר שמעון בן יוחאי בקרבכות קאפשיק ובכל זאת שאלו בני הישיבה של מעלה שאין זה מדרך הכבוד לכנות התפלה בלשון אכילה, מה ענין תפלה בכאן? אמרת שהמשיל לחתן וכלה, בעבור שהשמחה הגדולה שבע״זהז היא לכלה ביום חתונתה ואחרי פן אמרת שהמשיל לחתן וכלה בעבור שמרוב אהבת החתן לכלתו ממלא לו כל חפצה זכו׳. וערבוב דברים יעידו על ערבוב הרעיון, מבלי יכולת בשכלך להשיג הדבר על מכונו