Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 60]

( עלו ) ומיושבת עליו והפעולה שצריך לפעול בעת הרעבון הוא •למשא עליז ועושה אותה בעצמן רות ואינו נותן לה פל שלימותה הראוי גי מתאוה ׳למלאות נפשו כי ירעב/ לאבן אחר שאכל ושמה:ונפשו שמחה. ודעתו מיושבת עליז עושה מלאכתו־ברנון:טוב'ל זמשתכל/לעשותה באופן היותר דאוי וגאה למת לה כל השלימות* האפשרי 5 ף ק הוא הדבר קודה ששב האדם מחטאו אין רצון בוראו שלימה אתו ואין. משפיע עליו כ״א בפטם זועפית n לא כן אחדי־׳ששב מחטאיו זעשא רצון בזדאו/גתרצה אליו: בפנים שותקות ושמח במעשי ידיר האלו כביכול מראה לו שמחת לב .« ולכך נמשלה התפילה זהקרבןל׳לאכילה:!ושתיה (כז^ אשר עליהן אמד המשורר כשיר אהבה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני.עס חלבי• ^,הנה דברי הזוהר, כעצם השמים לטוהר שאמד לבני זה המאמר בחמזך, אמר ר" שמעון על חא דא אחור ליה־ ל3״נ לטעום כלום עז דייכול מלכא עלאה ומה אוהו צלוקי^דב׳^הו־ ופ״כ עוד לקמן >פחמוך<. בד״ה פתח שאמד באתי לאחותי כלה פז׳ אריתי. מוריזמצר אוד, עם־-בשמי אהבת עולם;,:(מ החפרדיס .אומרים בשחר אהבת עולס) אכלתייער^שמעישראל, עסדכשית $סכמ״לו " שתיתי מכד־ והיה אס שמוע;עד^יאמדנ- 'עם חלבי׳ד ויאמר עד אמת> %r/f אכלו (כז) פתח באפילה וקייס נ£תיה? ויש לתת :■ מה £ו אכילה rtf;r; י ׳ -י? ,zr- : 1■T■ ומהלישתיה, הלא שניהח כאקד טוביה ומי י5יןלש^ 5>cic ג* ... r- -. t) ־,- u־q .. י. .י-ז - רדי כזאת ׳ומיהר קשה לטעם השני של הכותב האגלצן.*; ajKjjj ראוי להקרא הקרבן והתפלה בשם שיכה , כי הכחמן"יעיד שיותר •תהיה הפעולה ׳ מפוחדת שלימות ׳אם גברה■ השיגה על:בן אדם משמהיה מחוחדת שלימות׳ אם־׳גבר׳הרעמן, ולמה קרא אותם דווקא בשם אכילה? וצ״ע.