Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 59]

C ) לא יטרדוהו משיגי הזמן מדבקות; אהבתו למש באהבתה תשגה תמיד. וזה טעם שס קרבן כי קודם המשוכה עונותיו מבדילים בנו לבין הבורא י״ת והוא רחוק ממנו כגבה שמיס על הארץ, אמכם ע״י הקרבן והתשובה להתיש כח החומרי אין נמנע מן השכל להדבק בו והרי הוא קרוב אליו י״ת והקרבן מקריב אותו להיותו קחב, וכמו שהקרבן קרוא בשם מאכל וכמו שבארנו ככה התפלה קרואה בשם מאכל להיותו דוגמתו בי אין הנרצה מן התפלה דבור הפה בלבד אבל הנרצה ממנה הכונה השלימה ומסירת הנפש ביד בוראו י״ת (בו) — עוד מטעם אחר קרואים הקרבן והתפלה בשם מאכל כי כמו קודם שיאכל האדם• ונפשו רעבה אין דעתו שלימה ומיושבת (בו) הגדלת שמחתי עד למאוד בטעם הוה ־, כי הוא כולו מחמדים, ומעתה לא יקרא עוד יום התענית בשם תענית, כי אס בשם יום אכילה יקרא, כי כמו שאין הנרצה מהמאכל רק חלק הדק להשלים הליחה ששורף חוס הטבעי, כן הנרצה מהתענית לא עצם התענית רק הנרצה ממנו להמית נפש הבהמית ולא התענית לבד כי אס גס לבישת שק, ולחיצת מנעלים וכל הענוייס יקראו בשם אכילה. :•גס המשגל יכונה מעתה בשם אכילה כי אין הנרצה בו *למלאות חשקו כי אס רק חלק הדק והוא קייס המין, וע״כ כיפה דרשו על המקרא כי אס הלחם אשר הוא אוכל שכונתו על אשתו. ותודה לך איש גדול! על כי למדתני כזאת זאולס שאר דבריך במאמר הזה לא זכיתי להבין, ולבי אומר לי כי אתה לקטת אותם מספריס ישנים והצגתם פה מבלי שיס גס אתה לבך עליהס להבין אותם; ובפרט המקרא ואתם הדבקים וכז׳ צווח עליך לאמור מה עשיתי לך כי גלית את עדותך עלי ולהמיר כונתי הטובה ברעה?