Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 54]

< שי* > תשונה שהנבואה והתורה שכיהס מכו על התשוכהלהמית ולהתיש החומר שהוא כפש הכהמי ולהגביר כעש השכלי) והקרגן מעורח להמית כפש הבהמי וללכת בעצת השכל לשוב אל ה' כי היןרכן אינו מכפר אלא עם התשובה, אלא שהקרבן חבה לתשובה וכולן לדבר אחד נתכזנו אלא שכל אחד מוחין לבאר דברי המוקדם.— מעתה הביטו כא וראו בעיכי שכל דברי חכמים וחדותם, כמה כעמו דבריהם מתקו ממתיקות הדבש אחרי כי יעבור האדם מחך הסכלות מעל פכיו יראה בעיכיו ולבבו יבין כי רוח ה׳ בפיהם ודבריהם כעמו לחיך טועמיו כדבש למתוק(כג־) ואל יעלה על דעתכם שהרמ״בס תפח טעם הזה לעיקור (כג) גס פה דרכת בדרך המוכיחים והדרשכיס לשאול שלא כעכין ולהשיב שלא כהלכה, ולבלתי פקוח עיכים לראות האמת על ממכה , כי לו פקחת עיכיך ראית , כי הדורש הזה רצה להודיע מה שכאמר בהורה בכביאיס ובכתובים על דבר החוטא, עם הכפרה האמתי הכרצה מהבורא ברוך הוא והתחיל במדרגה התתתוכה שהיא הכתובים וחיים במדרגה עליונה שהיא התורה ויככה הכתובים בשם חכמה, לפי שהמקרא חטאים תרדן רעה כאמר במשלי שלמה החכם מכל אדם. ואחר כן הביא המקרא כיחזקאל, הכפש החוטאת היא תמות , ולא מחכמה שאלת למה השיבה הנבואה הנפש החוטאת ולא החוטא? כי פקח עינך וראה מה למעלה ממנו נאמר הן כל הכפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הכה ועל כן סיים במלות הנפש החוטאת; אחרי כן הביא מה שנאמר בתורה הבאת הקריבן י ואמר אחר זה ושאלו להקב״ה, רצונו לאמור שכפי משמעות המקראות האלה יאמין האיש או שהרעה אשר עשה החוטא, תענישהו וכזה יהיה לו כפרה, אז שהמיתה י מכפרת