Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 53]

< שכט C שאלולכבואה חוטא ונו' אמרה הנפש החוטאת היא תאותוכו׳ שאלוולתורה חוטא לכו, אמדה יביא קרנן שאל( להקב״החיטא ,וכו׳״אמר יעשה תשובה, ע״ש שכפי שטחיות המאמר הזה הוא משולל הבכה שכ״א יאמר דבר זולת דברי זולתו ולא יקכימו על ענין אחד, וגס למה אמרה הנבואה הכפש החוטאת היא תמות ולא’ אמרה החוטא הוא ימות, אכל באמת כולם לדבר אתדנתכולז אף שלא התנבאו בשגנזן אחד הפוכה אחת היא ׳ואלזדואלדדבדי אלהיס: סייס הם למוצאיהם 7,;והיא שנשאלו לסכמה-(כלומר תכמההטבעית שבפי חכמי הטבע;) לא מצאה ^ה^ית!ואסחאמרה;פתשוסזהאץ חכמהואק״עצה־ותבזכה ינג׳ל ה;*אין:תרופה -׳לחוטא-המודד.באלהיו כפי שורת הדין כי הרעה^אשר;פשקדתרד^אזתרלכלותומן העול^וכ״ו וכאשר לא־ מצאה החכמה‘מקום־ מפלט להאדס׳ הזה שאלו לבבואה (בפי הנביאים שהיא למעלה מן הטבע) האס איך עוד רפאות תפלס למחלה הזאת והשיב? כי •לא יחפן אלהיס במות הרשע, אבל הכפש החוטאת ■היא המית, לא אמרה החוטא הוא ימות רק־ הנפש כלומר היא גפש הבהמי שבאדם היא ־תמות שיתגבר עציציו זיפיש כה החומר ונפש הבהמי עד שיכניע תחת ' ממשלת הנפש השכלי ולא יהיה כח בחומר לעמוד נגד השכל רק יעשה ככל אשר פצוס עליוהשכל ושב מדרכו הרעה ורפא ולפי שהנבואה השיבה^־דברים ברמז הלכו לתורה (לבעלי התווה שגסהיאלמעלהמן הטבע) למצוא מענה מפיה לפרש מרידהכבואהש; משיכה׳ למן יביא קרבך * כי־ע,׳ ר הקרבת הקרבן, ישים אל לב1 מהעכיךהקדבץ להמיתו ע^דבר חטאתו אס*לא שכל מה שנעשה בצהמה הזאת שחיטה וכתזח אברים ושריפה ך היו ראויס להעשות בנפשו אבל התורה חשה עליו ורמזה לו להמית נפש הבהמי כמו שהומתה הבהמה הזאתוילף אחר עצת השכל־זט׳ ולפי שגס התורה לא בארה דבריה חזרו?I הנביאים לשאול לקב״ה׳אלמימקדושיפיפנה, והשינייעשה תשובה —