Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 52]

< שכח C מאה באור העליון,■כי הוא עליון(כב)— וזה בונת %ל שאמרו(הובא בילקוט P' שכ״ח ותהליס 1p תפ״ב) שאלו לחכמה <זלטא מה ■יעשה ליתכפר אמרה החכמה חטאים תרדףרעה, שאלו * (כב) אס כזה טעם הקרבנות < בעל פרחך כתן ה' לאדם לא לכד נפש בהמית כי אס גס נפש עזפיתגס כפש מנחת מרחשתית לנפש מנחת מחבתית וכדומה! ועת,, גס עתה הקלשיא במקלמה עזמדת ,^אס אדם חטא נהמה מה חטאה? כי למען התעורר לבב האדם על נפשי הבה«/ היה יותר טוב אס הענש יענש*&נר אחר, או גמכוהיאו בנתינת ממון כי הדבר הזה יעשה׳ רלשס בז, למען תהיה חטאתל״אשר-חטא נגד עיניו. ופלד , אס החוטא מביא קרבן/ בע?׳כ שאתה צריך לומר שהחוטא הזה כבר התחרט עלחטאז דאל׳)בלא היה מביא קרבן, ^ואס התחרט עלחטאז בע״ב?אתה.:;צריך לומר שכבד גברה.נפשו-השכלית עלבעשו הבהמית , :ואם גברה נפשו.השכלית^יעשה מעצמו התשובה ויאמד בלבו. כואלתי מאוד בעשותי כךיופך ך ולא אוקיף״עוד לעשות . קלף־• הדבר, טעמך אץ׳לו סעס זריח^גס מה לך להעתיר דברים זלכפולדלשלש׳דבר׳אחד׳העמיס רנות, הלא בגוף הדבר אתה מודה לדעת הר^׳בס שהקרנן פעצמז אינו מכפר כלל על החטא ני tif התשובה לנדה 9גזאם:ק איפלאדילןס בדברים אתדיס־חאס אמור תאמר;ד0עס הקדמות לדעתי, לעורר לפב אפוש• על ונפשו הבהמית ני היא הנפש החוטאת! ולולא זאת»מ תצעק אלי? שער Ir הרמב״ס, וקח את מטך והכה על קדקדז על כי עשה התועבה הזאת לתת טעס על הקדמות אשר לא ישרה נפשך בו; ואס באלה לאמקר, הרחב פיך קללהו ותרפהו ועשה עמו כטוב בעיניך, אך הרף ממני!