Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 40]

ר שען ) להנשמה לשכון כגוף אחר , ולתת לו חיים ותנועה אתד הפרדה מן הגוף המת לא נמלט מאחד משני דרכים, או שהשארת הנפש שקר או שהאפשריהוא מן הנמנע. להוא ’ שאם כשכיסי שהנשמה אחרי הפרדה מהגוף נמנע ממנה מלהחיות גוף אחר, כהכרח שנאמר שככר אפסו כוחותיה, וכלן ביגון כלו בכלות הגוף (ח) ואינינה מה שהיפה בחיי הגוף שהיה כחבידה לתת לגוף חיים והרגש ותנועה•,* ועתה <עדר ממנה אותו הכח ונמנע ממנה לתת עוד חיים לגוף וקבר עלה עליה ההפסד כמו שעלה על הגוף, זזה שקר מוחלט שככר הודינו שהנפש לא תכלה ולא5תחלש לא כולה ולא מקצתה בכלות הגוף, ואס נשים פנינו לדרך האחרת. ונאמר.שעדיין היא ככחה אז כן כחה עתה , ויכולת בידה לשכון עוד בגוף אחר ולהחיותו א״כ אפשד,לה להחיות עול גוף:׳ יי•״ ־ יי־.־-״ייי*--י-יי.■ו״־י■■’;■1■■"'«'1־-"־■' ״' :■1 * ׳ (ח) פלוספיא הזאת מהכותב את האגרת, היא עמוקה מאוד מאוד ולאו כל אדם זוכה להשיג אותה . גפ אנכי לא זכיתי להשיגה ולהכין דברי האיש הזה זמן רב, עד שבא אלי שר של חלום והודיעני פשר דבריו, ויבארס במשל הזה." הלא אתה מודה כי אני, הוא אני ולא אתהזלאאחר, ואס כן אס נאמר שאין בכת אני להיות אתה או אחר, בהכרת תנעל כרחך אפס מן אני הכוח להחיות אותן או אחר, ואס כן נעדר גס מן אני להחיות אותי לאס ק אני לא אני, והוא מן הנמנע כי אני הוא אני, ואס נאמר אני, הוא אני וגם לא אני, יהיה שני הפכים בנושא אחד. זאת כ ונת הכותב הזה, ומה שהאריך מאוד בדבריו ויכפול וישלש דבר אחד, הוא מטעם שעמוק הענין מאוד, וכבר נודעשנפילתהדבריס $ןא מסוגל מאוד להקביר ולבאר הדבר♦