Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 39]

* ( שטו C איכה מופתית אנל אפשרית, שאף בלא הכלי מה• היה אפשל שלא יבוא הרעם במקום ההוא , ומה לו להרמ״בס להביא דברים בלתי כתאמתיס במופת תוך ספרו פן יקיש הקורא מזה?1 השאר ויבוא להשיל ספק באמתתן, ואף אס תתאמי* הדבר במופת לא יבשם חכמה יקרא רק בשם תחבולה , וכי ראוי להביא כל מיני תחבולה נס׳ החכמה, כי רק אהבת האמת בשרו כמה“ - לב הותל השך להחפיא עלי דברים לא כן כי איה אמרתי הדברים אשר אתה שמת בפי? הלא זה הדבל אשר כתבתי.4 לו ידע הרמב׳ם מן הכלי העוצר הרעם, בוודאי הודיע אותו לפלוני לסתור דעתו מתכלית הרעם שהוא נברא לענוש החוטא וכן׳. ולא עלה על דעתי׳ מעולם להביא ראיה שלא ידעו הראשונים מהדבר הזה אחרי שלא הביאו הר״מבם . כי באמת זולת הראיה הזאת צזדע לכל איש משכיל שלא היו הראשונים יודעים פלל מהכלי הזה, כי הוא בנוי על אדני החכמה והידיעה אשד בימים הראשונים כעלמה מעיני בכי אדם, כאשר היא עתה בעלמה ממך * ולו לקחה אזכך שמץ מהדבר הזה לא גלית היום את חרפתך לאמור: «שאף בלא הכלי הזה היה אפשר שלא יבוא הרעם במקום .ההוא‘/ כיעל פי הדברים האלה פרשת אזלתךבהודיעך לכל מחשבותיך כי הכלי הזה עוצר את הרעם שלא יבוא במקום ההוא י צא כן כי אם מסגולת הכלי הזה להמשיך את הרעם אליו ועוצרהו מהזיק את המקום אשר בס עוד הרימות קולך לאמור ג "ואשד עיניכם ראו זרות ולבכם דבר תהפוכות להפך גלגול ללגלוג ללגלג על עכ< . בלגול הנשמה — וכדבר תחלה מן המושכל המחייב גלגול הגשמה. כי אס נניח גלגול הגשמה מן הנמנע והוא שא״א להנשמה