Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 37]

( שיג ) האחרונים מן אכ״הג, וכ״כ גנה ערך נביאים הראשונים על האחרונים, וכל נכיא לא הגיע למדרגת מי שלפניו וגנלס לא הגיעו למדרגת אדון הנביאים , וכל עוד שהוסיף העולם ימים נתמעטוהלבבות ונחלש כת ההכרה, ומה שהוא די וספוק לדורות ראשונים כסימנים וראשי דברים עתה בדורות הללו יצטרך להרבות בספרים ולהוסיף באורם, ודבר זה נתבאר במופת וטעם לחכמי האמת — ולכך זכו הראשונים לנבואה האלהית ולא האחרונים כי אין השכינה שורה כ״א על חכם כ״מש ובלב כל חכם לב נתתי חכמה כלי מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק ולפי שטותכס היו האחרונים יותר מוכשרין וראוין לנ?ואה מן הראשונים 4/־ך עד כה דבריך* לו הבנת דברי בהערה, לא פצית את פיך להוציא דברים אך למותר, כי מי האיש בבני ישראל אשר לא ידגג הל זאת? ומי האיש מעדתנו אשר יכחיש ■ויאמר שלא היל ולא נמצאו בין חכמי התלמוד אנשי לבב, אשר ידעו ואשר יבינו גס משאר החכמות? אך הדבר אשר דברתי הוא, בבחינת החכמות והידיעות אשר יסזדתס על אדני הבחינה זהנסיוןצמל חכמת הטבעוהדומה, בבחינת החכמות האלה לבדן גבה "ערך דורות האחחציס מן הראשונים , ונכון הדבר מאוד כי רוב שנים יודיעו חכמה, ומה שידעו הראשונים מחכמות האלה, לא היה מנוקה וברור כל כך כאשר יודעים «;אחרונים ,מהם ויש ביכלתי להציג לפנין מופתים רבים לאמת ולחזק זאת , אך'למה אעשה? לאזני החכם ואיש תבונות יהיו אך למותר , כי הוא ידע כל זאת זולתי ומבלי' שמזע ממני, ולאזניך ולאזני בני גילך יהיו ללא יועיל, המראה לסומא וכנגון לחרש אתרי שלא הסכנת מעודך להבין .ולהאזין. בקול חכמות האלה• — ראה מה שכתב הרמ״בם 'בהקדמתו