Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 36]

( שיב C כמה עצמי חכמתם!גדלה מעלתם של הסנהדרין בחכמת הדבלר וההגיון שעמדו על תוכן שנעים לשון . עמדו נא זהתבוננל בעלצס חכמת בעלי התלמזד כי מלכד שהיל בקיאין בכל חדרי תורה ובכל חכמות הנזכרלת זהכל היל שמלרזת בלבבם ולא היו נכתבים כלל, עוד ידעו כל מיני אומניות שבעולם ממעשה מחט קטן עד כלי גדול המחזיק פוריים, וידעו שם כל כלי וכלי עם כלי אומנות שלו וידעו זמן גמר »מלאכת כל כלי כמו שדברו מזה במם׳ כלים,. והניפו'ידם על כל זרע זרוע אשר יזרע לשער גבול היניקה מהארץ ..לההשתה לבכור כל פרי לזמן המוגבל להס , לידעל בחכמת הנתוח לידע מנין איברי האדם 1טבע כל בריה לבדיה מי מטיל ארס ומי לא לענין דרוסה, ולענין גלוי מי מהשרציס מוצץ למי שותת ןמתי אפשר לבהמות לחיות ומתי לא וענד דברים רבים שיארכו ספורה, והמעיין בס׳ הכוזרי ימצא יותר ממה שכתב כאן > הביטו נא וראו גודל ערך בעלי ה״שס בעיני הרמ״פסעס עוצם ורבלי ידיעותעוחכמותיו אשר רבו למעלה ראש, לכמה מספר משבחם לכמה מקטין עצמו;.לפניהם,, להיותן יודע כי גבה ערכם מערכו בגובה ע-רכגמעככינגו וכמו כן גבה ערך בעלי המשנה על בעלי התלמוד., .ללב גבה ערך אכ״הג על בעלי המשנה ר נל׳כ-גבהערך נביאוס , האחרונים^ י ■ ״׳■׳ ■ -———--- די ccti;)*.. ,ולכן בזויה היא מאוד להחשבבכלל לשון לשון אשצסי", מה חדזשיש אס היה יודע הללא הוא נולד בארזאשכנחבע״ל־&יה צריך לדעת לשון אשכנזי, לאס כן נשארו רק * איטאליןי/ אנגלי לעברי , ולכן,יפה דבר שעמד רק על תוכך שנים ושלשה לשונות. בינו זאת אחי, והתפלאו עלחריפות.זאתI ולא מלבי •יצאה , כי אס מרגלא המה בפומי דאינשי מפני גילו של הכותב האגרה, כאשר שמען אזני פעמים רבות