Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת רביעית (1797) · p. [Seite 35]

( שיא C ולדבר ב״ע לשון, אז אס היה באפשחתו להיות בקי בכל חדרי תורה כמותם, או אס היה בקי בחכמת ההנדסה זהלוך כוכבים כמותן, ועתה בחכו נא אס משה רבכס עלה על בני דורו בחכמת הדבור בעמדו על תוכן שנים ושלשה לשונות 0) כמה ללמדהו דעת ודרך תבונות , לבלתי ימהר לבו עוד להוציא דברים אשר לא ידע ויבין, ולהכניס את עצמו בעכין אשר גבה מאוד ומאוד מכח השגתו, למען לא יהיה לבוז למשל ולשכינה בין שומעיו סוף הדבר המשכיל יבין שהסנהדרין בכלל היתה צריכה לדעת כל מה שמכה הר״מבס ז״ל אבל לא כל איש ואיש מהסנהדרין, רק זה בכה וזה בכה, איזה מהם ידעו חב הלשונות , ואיזה ידעו מחכמת תקופות וכו׳ גס לפעמים נמצאו אנשים אחדים אשר הפליאו לעשות ואחזו בזה וגס מזה לא הניחו ידיהם , ואנשים כאלה יקרים המה מאוד ויהיו למופת . וכן הדבר עם חכמי התלמוד כי גס המה רבים היו למאוד, ועל כן כולל התלמוד דברים אחדים מחכמות וידיעות רבות• (ו) משה רבכם! רבכם, ולא רבו? ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל הרי הוא כמודה שלדורותינז לא יחשב , ומה דורו? דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ. (ז) כאן הבן שואל הלא אדונינו משה ידע בשבעה לשונות : רומי, יוני, אשכנזי וצרפת, איטאלקי, אנגלי,* ולשון עברי? נשיב לו כזאת * לשון רומי איכיכדבכלל לשון כמאמרם על הרומים בזוי אתה מאוד שאין להם לא כתב ולא לשון; לשון יוני כבר כאבדה מן העולם כמו שפרשו המפרשים; לשוןצרפת, מלאה חוצפותכמו שדרש.הגאוןר״משבפהרסיא גב ג 3 ולכן <r^P?r >&י* )«14 י:*|י׳# -»'י/ ר y P