Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 79]

( רנט C ישהה אצלו, כי ע״י חריצות( ישוב מהרלאיתנו הראש(ן לא כן העצל אשר בנפלו ירד מטה ולא יוכן קום עוד• אמכם המחבר כפי אשר באר אותו לאמור על כתי החרוץ יפסח העוני לבוא בבית העצל שחת הכוכה והעיד על עצמו שלא הבין ענין המשל הזך הזה כיפיו. (יח) ימלא הגרנות וכ״ו יעלה בם כל עשב לענה ורוש — מעולם לא שמעתי כי יעלה בגורןעשב לענה וחש, בשדה פורים ולא בגרנות. אך המליץ מצא מקרא זה כתוב, אמר הדר הוא להציג פה, צי לישנא דקרא הוא ובזה מתורץ הכל . (כא) במנוחות שאננים• — לא ידע המליץ שס שאננים על בוריו. כי לולא זאת איך יאמר שברכת ה׳ לא תגור במנוחות שאננים, חס ושלום! ־(כד/כה) גזר המלץ שכל אוהב חנף יהלוך ואין שוס אהבה בעולם שתהיה סבתה אהבת הנאהב לכד ואנחנו נאמר עליו מליצתו: כמראה המראה מנגה נגדה כן לב המחבר לאדם•— (ד א) לא תעשה לך פסל בלבבך“ הוא הדבר אשר דברתי לא ירד המלץ לעומק כזנת המלות כי אין לומר פסל בלב, כי אס בלב אבן והיה מן הראוי לאמור תמונה כלבבך (ב) מאומת כל צלם, *וכן בפסוק שלאחריו מאומת דמות כל תמונה— לו ידע המחבר מאומה מכונת מאומה לא כתב מאומת כל צלם או מאומת דמות" (טו) כונת המחבר בפסוק הזה היא טובה , אבל לא המליצה כי היא מחוסרת הבכה כלל. גס אין להפסוק הזה קבור וקשור עם מה שלמעלה ותה שלמטה ממנו, בדד עומד פה בלי תואר ובליהדר. (ו ד) ירוץ אורח מהלאה למרחוק מליצה מחוסרת הבנה, ני עכץ הלאה הוא הרחוק בעצמו(יט כ) פה שכח