Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 78]

V ( רנח) ה׳ שוקק גאוןותהלח לתכלית נכונו כך אך התשוכה נשארת מעל, כי תשובתו איננה נכונה ואין מחוברת ומקושרת עם השאלה זכה אמר אם חהלה אותה נפשך התהלל ב״ה ואם רוממות התרומם בדרכיו וכ״ו ואס כן עדיין הקושיא כמקומה עומדת למה ברא ה' תכונתהגאזה כנפש האדם? אבל אס כזנת המליץ בתשובתו להתהלל ולהתרומם נשירים על פני התפר, אז תשונה נצחה השיב. (ג ז) רעיון נשגב ונפלא! העצל טומן ידו מחריצות ואומר שהוא בוטח כ״ה אכל אס הוא יאכל לחם וישתה מיס , או תגלה רעתו שהוא אינינו כעל בטחון, כי אס כדברי( ק הוא היה לו לבטוח כ״ה שיכריאהז בלי אכילה ושתיה! (יא) חסיד איש עצל בעיניו בדעתו יצדיק רבים מתגי לחמו ומימיו— לא ידעתי מאין ידעי המליץ הזה , כל הידיעות האלה, לחדור בלב העצל לדעת מה העולה על רוחו, אך השיבותי 12 לכי כתשזכזת התלמוד על השאלה מנא ידע היכא דמי פודגרא? איבעית אימא קוד ה' ליראת, ואיבעית אימא מיחש הוי חייש ביה. — (יב) אדם לעמל יולד לעולל עלילות ברשע, (הדחיק בבאורו, ברשע בטלטול. מה לו וליש ליישב בדוחק הזה! למה כתב בלשון דמשתמע לתרי אפי? פן יבוא אחר ויקח אותו כפשוטו והיה על המחבר דמיס! והמחבר בעצמו לקח מלות לעולל עלילות ברשע במקום אחר בזה החלק כפשוטו , וכבר הזהירו חז״ל עלענין זה כאמרזס חכמים הזהרו בדבריכם.— ( יג) בעד החלון ישקיף העוני לבית החרוץ וכ״ו המשל הזה נמצא בתפר אשכנזי ידוע, זכונתו לאמור, שאס גס יקרה לפעמים ע״י מקרה וקבה רעה עוני מה בכית האיש החרק לא ישהה