Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 77]

< רנז) מילתרות רק לישנא דקרא קא כקיט (כן לא יעשה המשלרר הקדמלן אסף, אל אחד מנביאים הקדושים ( ב ח) במהלומת יכנע הגוף בחונף וחלקלקות 1בת וכהת השכל הנפש באמת ובצדק ♦ מלות ומת בלי תלאר להדר, בלי קשלר להכנה י כי כלכת המליצה היא כמו שבאר, " אין פעל ההכרח פועל בנפש לאמת דעה אז "לכזזבה , כי אס ילכה איש מאה להאמין שלשה הס , " אחד, יאמר בפיו על צד החנלפהשהלא מאמין זה אך לא ״יאומן זה אצלל בשכל לצ״ל לאס כן מה למלת הגלף פה? כי אל שהיה לאמלר במהלומות יכנע הגלף , לבתלכחת השכל הנפש, אלבמהללמלת יכנעהנפשבחלנף, ובתוכחת השכל תכנע באמת ובצדק, כי אז יהיה דבר להפכו, זה לעלמת זה אכל כאשר המקרא לפנינו מלים בלי דעת המה (כ) ושבו העבים אחר הגשם והיו לאין• מה לאלה פה הלא המחבר דבר מאיד לבדל לאולם גס פה בדרך כל בני ארצל הלך לצבלר מקראות! מקראות מבלי פנלת אל סדר נאה לאל הקשזר ביניהם• (כר) בפסוק הזה אמר המלין הזה כמתפלא הנה האש מטבעו לעלות והמיס לרדת , והמתגאה עזלה לילרד כאחד דהיינו רואה את עצמו בתוך המעלה ואת זולתו בתור המטה• — מליצה נשגבה זנפלאיה לא תסללה בכתם אופיר! המיס יורדים למטה והמתגאה רזאה למטה , משל דלמה לנמשל, לא שמעתי משל כזה בכל משלי מגידים בפולין. (כה) ותכלית גאוה סכלות והוללות החליף המלין מלת אחרית במלת תכלית, כי הסכללת לא תכלית הגאלה היא כי אס אחרית הגאלה. (כט־—לג) פה רצה המלין לתרץ קלשית הבן השואל לאיזה תזעלת ברא ה׳ תכלנת הגאלה מפש בהיותו מגונה עד קציהז ויאמר; לא תוהו בראך ה׳