Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 75]

ג רנה c יכן אין קץ לתהלה ולשבח בהקדמות אשר עשה נשם מסן לוצאטו וגשם ורחיה, כאלו חובת כל היצורים לפנמ להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לעלה ולקלס על כל דברי שירות אשר כתב. אין זאת כי אס כמו שאמרו חכמינו אין אדם חוטא וגומר, וכמו שאמר הוא בעצמו(כ״ג זין) ארבעה הם מצוקי ארץ ושנים נשואי נפש בל ישכנו יחד האולת והענוה׳ החכמה והגאוה— עד כה דברנו ממשפט המחבר, ומעתה נשימה עין הבקזרת גם על התבור, ונתחיל מן החלק הראשון. הנה אמת ונכון הדבר כי נמצא בחלק הזה דברים טובים ונכזתים, איזה מליצות צחות!נכבדות, ישמחו לב הקורא. ולדוגמא נציגה פה איזה מקראות. (כ כ״ו וכ״ז) הגבה מעלה וקנא משכילים נכהו ממך למען תחכם; העמק שפלה ונחם נענים שפלו ממך למען תתענג• (נ׳ו) העצל יכסה מערומי עצלותו באדר הבטחון• (ר ס) חורת אלהים תבער עצבי העינים ותורת אדם עצבי הלבב(יא יז זיח) תזרח חול עלי קיא צואה פן בלי דעת יהלוך עליו רעיך ויטנף את רגליו• (טו יח ויט) שמר רכושך מגנב תדע גנבתו ולא תדעהו, נצור לבך מגנב לא תדע גנבתו ותדעהו (בג נ וכא) חזיר עוזב גללו וחופש גללי צאת האדם, עוצם עינו משחיתותיו ועוין מגרעות רעהו• (לא ן — יא) מיום הוחל לקרוא בשם ה' רבו שומרי אמונים אשר דחיהם שונות אז צמחה האיבה ותפרח המשטמה בבני האדם׳ וירבו חללי האמונה ויעצמו הרוגי דת, לא תוהו נוסדה להפר האחוה בין בני האדם, אבל להישיר עלילות מצעדי גבר כוננה• ועוד מקראות הדומים לאלה. אפם מחומת המבקר לבלתי שאת