Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת שלישית (1797) · p. [Seite 21]

( רא C יטיבו לו כעבור חסידותו וחיתה נפשו בגללה, הלא גס אל הטוב ההוא ישא נפשו, ולמענה יעש זה , ואין בידו להעצים עיניו מראות בטוב הזה אשר לנגדו, עד כי יהיו עינמ נשואות לה׳ לבדו י — וגס פעלו איננו זך וישר, ני לא תבצר להיות גס זאת נסבה אל המעשה אשר יעשה — (ואף אס נפשו לא תודע ממנה, הוא מפנת שהיא מסתתרת בעמקי הנפש להטות את לבבו , ומסתבכת בתוך שאר סבות המניעות את המעשה —) והפעולה המסתעפת איננה זכה .— ועוד זאת לו: כי כל ימי היותו, לא ימצא מנוח מדאזגעל נפשו פן תשחת , ט רבה המכשלה תחת יד האיש הזה, אס יזח יראת ה׳ מנגד עיניו אך מעט, אס לא יעשה תמיד משמרת לנפשו, ויבחון את המעשה אשר יעשה בכור הבחינה , אס מקורה ממעין טוב, או ממקור משחת — עליו אני קורא? אורח חייס פן תפלס/נעו מעגלותיה לא תדע — *) אבל האיש הנהנה' מיגיע כפיו, בטח ילך, שובע שמחות וטוב לב תמיד,׳ ולא ידאג על נפשו ־— אך נכון לכו בטוח , לא יירא— אשריו בעה״ז—וטובלזלעה״ב — **) הגס כי גדלממכל רעהו בתורה! ואסף יראת ה׳ באוצרו הרבה מאוד, לכל זאת *) ועיין באור זה הכתוב כס׳ משלי להיקרר' איצק אייכל. **) ר״ל, לו יהיה משפט הטוב . כהוראת מלה זו על שלימות האמיתי, אשר אין בה סיג כל דבר רע; ללא ישיגהו, כי אס איש אשר גס הוא תמים יפעלו, ושמץ דבר לא נמצא בו, זאת תהיה מכת חלקו! כי לפי פעלו ישולם איש - הן גס לרעהו הירא את ה׳ חלק ונחלה באלהיו / אך לא צו יהיה הטוב ההיא ־־י־ המחבר