Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת ראשונה (1797) · p. [Seite 94]

( פח ) הלנו בההמחנליס כרס ה׳ המלא ענדם טוניס ומתוקים/ בפלפול של שטות ובצבול הדעת .* אוי נא לצרה הזאת המקלקלת את הדעת ואת השכל אשר חנן ה׳ למי אדם / עד שיסתום המות מנל ונל ואי אפשר לו לקנל סברא ישרה וקלה מאוד / במו שנעיננו רואיס בזה הדרוש אשר לפנינו י ני על המאמרים הנעימים מאוד בספר קהלת טיב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו , טוב לבת אל בית «בל מלכת אל בית משתה , באשר הוא סיף כל אדם והחי יתן אל לבו, אשר כמעט אינס צרינין באור / הקש? הדורש « מאי שם « משמן טוב / מאי שייכיה דשס לשמן טוב? '> —־ מאי שייכיה? הלא חנוקות של בית'רגן יודעים השייכות הזה " ני / נמו שהשמן הטוב ריחו נודף עוד זמן רג אס כבר העכית אותו ממקומו / כן השם שקנה לו איש ישאר ג'׳כ אחרי מותו ויופר לטוב ל אמנם כזה הוא עדיף משמן טוב / כי ריחו יתמעט אחת אתת עד שברבות הימיס ילך לגמרי ואיננו / ואינו כן נשם טוב שהוא שם עולם ■לא יכרת / וכל ימי הארץ יעמוד נתקפו י עוד שאל: יי מדוע טוב יום המות מיוסהולדו — מדוע? לפי שיום הולדו מניאו לחיי צער של הע״הז / ויום המות מביאו לחיים נעימים וארוכים של הע״הב עוד שאל ל יי מאי קאמר באשר הוא סוף כל האדם / מאי לשון סוף לשייך יי לכאן? “ — הנה האיש הזה לא ידע שסוף אדם למות? או אפשר שלשטזתו צריך לזה חכמת ר' מאיר? ני גס על מאמר דהאי תנא בברכות שאל קושיא חריפתא כזאת " אמרו שס פרק הקורא כד הוי מסיים ר'1מ ספרא דאיוב אמר סוף אדם למות אשרי מי שגדל בשם סוב ונפטר בשם סוב מן העולם ועליו הכתוב אומר טוב שם משמן טוב ♦ והקשה הדורש; יימ-וע דוקאר״מ סייס הכא ־־־ האץ זה כאלו ישאל השואל מדוע דוקא האיש הזה דרש הדרוש אשר לפנ־נו? הייא לפי שכלו ידבר איש / ויש שתחל רוחו לפעמו ל; נר דגר טוב/ ויש מי שתחל רוחו לפעמו לדבר דברי שטות והבל ורעיון רוח כמחבר ההשפד הזה * — על מאמר אס הנביאיס דל אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשן להם אל־־יהי זהב ועתה אם תשיא חטאהים ואס אין מחני י