Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת ראשונה (1797) · p. [Seite 93]

(פז) חבל *) שלפעמים נפרדים איש מעל אחיו ולפעמים נבללים זה גזה / כפי הצורך לצאצאיהן הצומחים וההייס להדשיא דשא ולהוציא עץ פרי / להחיות עס רב עוף' ורמש ובהמה וחיתו יער/ולזה יקרא הכל על בלילות מינים רביס יחד i וכשננדין בספרי הקודש נמצא ג״כ עדות נאמנה על סדר הבריאה הזאת שהרים קדמו * אף למיס / כי כן אמר הכתוב יסד ארץ על מכונו ♦ החום כלבוש כסיהו על ד־זרים יעמרו מיס / כלומר שמתחלה ברא את ההרים שהם מכוני הארץ / ואח״כ הלביש התהום אשר שם מוסדות ההרים במים / והמיס עמדו על ההרים וכסו אותם כלבוש עד ממעל לראשם / ואז מן גערתך ינוסו! יעלו הריס ירדו בקמות אל מקוס זה יסדת להם / ותראה היבשה / היא הנקראת כשם ארץ נדנתיב ויקרא אלהיס ליבשה ארץ; ואס פן זה גס פירוש הכתוב שלפנינו בערס הרים יולדו ותחולל ארץ והכל עליהם וגמה ששאל הדויש / «,ופשיעא גזרס שהיו ארץ ותבל לא היו ולהרים?“ העיד על חסרון ידיעתו כן בספרי קודש כן בחכמת התולדות ♦ — גס בפסוקי איכה הרכיב הדורש חצי הנחוב-האחד עס הכתוב שלאחריו ופירשו נשמותיה / ייעל ־"הרעיון ששמם שועלים הלכו בו אתה ר־־ז׳ לעורי ם ״תשב? בתמיה? פי׳ מדוע לא זזה השנינה מכותל מערבי / ״הלא כבר שמס המקדש? ושעליס הלכו בו אין לך צער גדול ״ מזה? ומקרץ כסאך לדור זמר / היינו הסונס לפי שהכסא «,לא יהיה נכון ומתוקן אלא לדור ודור היינו ע״י דורות הרבה «; ע״י פ״ור ותיקון הנשמות / ולכן השב על כותל המערבי ייני לולי כן לא יוכלו מי ישראל לבעול את נשותיהם ודוק היטב ועיין עליו שהוא מחוק מדבש ונופת צופים * ואם יקשה השואל א״נ*מאי מנין לרישא דקרא על זה היה דוה לבנו? הוי אומר אס אינו לעדן זה תנהו לענין אחר 5 על זה היה דוה למו על דרשות כאלה המקדביס גכצ יוס דוס / ותורת ה׳ עזובה וגלמודה / דורשי דרש אמת לאמתו מעטו / ושועלים הלכו *) עיין.נס׳ לאשית למודים להיקל ל׳ גלון ליפד* כשעל פיוילגגדל הממס•