Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת ראשונה (1797) · p. [Seite 89]

( פג ) פדי שתמס לטרקלין 5 ולא אמר שהוא טוב מאביו המולידו / בהיות שחיי עו״הכ המה טיביס ונעימים מחיי עו״הז / כי מ*מ אי אפשר הכנוס לטרקלין מבלי עכור בראשונה דרך הפרוזדור / ולכן אביו ורבו הועילו לו שניהם כאחד 5 ומה שאמרו את כן חדרו ולא את אחד מישי^ כמו שהקשה הדורש בשם ה&נאזי / ,לישנא מעליא נקטו / כלומר אע״פ שהוא בן אבי אחר מ" מ,הוי כאלו ילרו / גס לא אמרו את בן אחד מישראל! כדי ל למן בלשון קצרה ♦ אמרו נא אחי 1 היש סברא חלושה ועקומה 1 יותר מזו / שדוקא אם אבי הבן ת״ה אז הוי כאלו ילדו / אבל אם אינו כן ליתא J הגי כשביל זה לא יהי׳ לאותו התלמין תועלת גדולה מלמול התורה ולא תביאהו לחיי עו״הב?..63 ראיתי כמוה לרוע כי אס סברת הדורש / שאס יש להרג מים או הוא כאלו ילדן / אבל אס אין לרב בניס אינו כן i הלא יהמה שתי אחיזת תואמות הנולדות מפי׳ העקום שטעס כאלו ילדו שהוא אוהב אותו כבנו / מה לנו ולדוחקא זאת? ־־*־ גס כעובדיה דר׳ יוחנן דחוק הדורש על לא דבר / כי ר״י צוער על דהוי ליה בנון ומתו / אמר מה אנא לנבלמא דאתי •ל/ כלומר במה יוכר שמי לטובה/ אמרו לו תלמידיו / רבי מימיך אנו שותים / כלומר על ידנו עשית לך שס כארץ כי הרבצת תורה בישראל ♦ לא נח דעתיה/ ווה מעיל באמת על.חסידותו וזך שכלו / כי אם בא אחר ואמר לו תלמידיך הרי הס בני.ך בודאי שהיה נח'דעתו בזה / כי אשרי האיש שיש לו תלמידיס ר3יס וכן שלמים * אולם נפי התלמידים עצמם היה המאמר הוה מאמר של גאות. ועוות גדולה לאמור שגזה קנה לו ■שס שהעמיד תלמידים כאלה / ולכן לאנחרעתיה / ממי להאי כסופא דרבא כד חוי בעלי מדות גרועות בתלמידיו / . שועה וגס רוח■ או עו פנים או חונף או הולך רכיל וכדומה / כי איך יאמר ויתנחם בלגו שהרנץ תורה / ונבר אמרו אס. אין דרך .ארץ אין תורה ♦ ואחרי שקרה לו ואח כבר לא היה אפשר. גב לאחר לנחמו בתלמידיו / על שקם האי סבא ואמר ג|ליך יוחנן; כלומר על כדומה לך אמר קרא / כה אמר ה׳ לסריסים אשר *שמרו את שבתותי ובחת באשר חפצתי ונתתי להם שס שב;ימ?ס ותמות שס.עול0.צא\כרת, / או גת דעתיה / ,כי,ידע < ב 2 6 בעצמו * ‘