Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת ראשונה (1797) · p. [Seite 88]

( פב ) אלא על פי ג׳ אופנים / או שלא היה המת ראוי לכך *' ואוי לעיר שיושביה ממנים עליהם רב שאינו הגון יכשר / כודאי *!דרכיהם נשחקות מאוד מאוד / ואינם רוצים בתוכחת איש* ישר ושוב 5 או שהוא היה איש צדיק נעצמו / והנה הוא אבד ואין איש שם על לב / הלא כעיר הנדחת תחשב העיר הזאת 7 ונמהפכת סדום ועמורה קבוא עליה 3 או שבאמת אנשי העירי משימים על לנס האבדון הגדול הוה ורוצים להספיד אותה כהלכה / אלא שאין בהם איש היודע להספיד כראוי * והנה־ אף שטוב מאוד לדור נעיר גדולה של חכמים ושל סופרים / מ״מ לפי שהמניעה הזאת אינה תלף׳ במדות! כי חס בהשכל ודעת / /אין בידי אדם לתת לעצמו המתנות ההגונות ה^ה / ולהפיס עצמו חנס או למדן אם לא זכהו השם יתעלה לכך / הנה אין לקלל את האור נעבור חסרון יליעת יושביה / ונפרע כשהיא מצער / v כי מאה נכסיס לבית הספר וביניהם תלמיד משכיל אחל ״ אמנם כשהיה המת החשוב אב בית דין / שהוא הראש הממונה על אנשים אחרים אנשי סיעתו שמועל עליהם לסייעו בעבודתו עבודת הקודש / ואע״פנ לא גספד כהלכה/ כודאי $ה ענין רע מאוד / ני אוי לעיר אשר אנשי בית דינם המה הבוערים נעם וכסילים אשר ישנאו דעת /* או שמחוך קנאה ואהבת בצע אינם חוסים על כבוד רנם שנפער / תחין אשר מלפנים ובעודנו חי כתשו לו והיו מלקקים עפר רגליו ♦ והיינו זנקיע אי״ד דייקא ולא אמר על צדיק שנפער או על אדם כשר או על ק״ח / כמו שהקשה הדורש הממשש כצהרים נאשר ימשש העור באפילה / ני אולי אין בעיר הזאת אשר «ת שם הצדיק איש יודע להספיד / ואין נעבור וה לקלל אותה ונמו שאמרנו * ואין צורך כלל לפירושו העקום עקום מאוד מי יחפצנו ♦ אבל זה דרנו תמיד להיות נותן עמס לפגם במאמרי יזו״ל על ידי פירושו התפל / ועולה בישולו כמבושל תאנים ועלביס כמורק של ריר חללמת ״ אמרו ו״ל דכר מחוון «אוד ) כל המלמד את בן חנירו תורדת באד־יו ני הוא המביאו לחיי עו״הג / שזה עקר כל האדם אשד בשבילו גברא בע״הז להתקין עצמו ע״י פעולות עונות וננוחות׳להיות מונן לחיי עו״הג / (נדרן שאמרו ז״ל התקן עצמך בפרוזחר. גל»'