Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת ראשונה (1797) · p. [Seite 57]

( נא X הי''ראוי׳ לכתוב לגר זה •ננמב 'יזשר לנוצגן יע&ול ימים רבים5’ ולמען ידעו דור אתרוך שאותן הלומדים דב״המ של רש״ק ז״ל יכו לין להיות מני׳ דיכא רבה והי׳ נכתיב'נו נועם המר הד;^ גרחה לעיניס שדבר שקר הוא ואס בכל ואת עא עדס ויכחישו ,' את היודע ויאמרו שיהא״מוח״ל התיר להס דבר יוה ויצאו ממנו'* בדרך פסק (כ• בוודאי כל ומן שאין הרמים האלה מניאים לאי'} בעדים לשרים נדינ(־'"המה,פסולק) צתיכיס העדים לעמוד ' ולהעיד נמני נ״ד 'נשרי והלומדים י הראר; לצ?א לנית המדרש במקום מי זוגי רבנן המה פסולין לוה ונוגעים נמר עד : שהסתלקו את עצמן מזכות זה וגס צריכים' להסתלק מהנאת ל הצורכי רבים אשר יהי׳־חייכיס לעשות ממה שככר אכלו שלא ביושר אס יצאו חייב מכ״ד / וצריכין להסתלק בקניין כמסא־ל." נת״מ סי׳ ל״ז סי׳ י׳׳ש 'ואפילו הלומדים שיש להס עתה דינסע’; אין דער גמיינדע ג״כ פסולי! לזה ואין לדמות דין זה למ״ש שם;[ סעיף יו״ד דכל ־הינא דהשחא אין נוגע■ בעדות אע״פ שאס יתעשר יהנה בעדות־ כשר להעיד ע״ש היינו דווקא שאין לו לבא;. הנאה על ידי עדותו עד שיתעשר דהוא דבר שאינו בידו אבל^' הנא הוא בידו להניח מן אותו דינסע ולכנוס במקום הרבנים * האלה ולכן בוודאי* צריך שיסתלק מזה וצריך בזה^קנלת עדות בפני נעלי דינין שהם הרבנים האלה וקציני הד,הל: והפונדיציאהן קומיסיאהן שהס נאים בהרשאת כל בני הקהל ואז צריכים להעיד _ ני בפניהם נשאל אא״מו ז״ל הכ״מ מירך 6אלצ מ19נושהי׳ נוסחה צוואה לנגד עיניו ולא שהי׳ שומע ענין הצמאה מפי ה5ואל אשר י' הי׳ יכול לשטח נוסח הצוואה כרצונו או בשוגג או במזיד;זע״פ י; נוסח הצוואה שהי׳ לנגד עיניו פסק כן דיך־פסק לין אבל אס י יאמרו העדים שהיו שומעי ן כן מא״א מרה׳דל׳דר^שמועההוי" פטומי מילי ולא מעלים ולא מוזלין/ ג5~אין לרבנים האלה זכות׳נמה שנכתב בצוואה שאס א£תו בצירוף^הרב ונ״ד יימצאו צורך לשנות דבר מה בצוואתו אזינולין לא^ואו?'וי'הנה תשובתו' בצילו שכוונת המצוה הי׳ שיהי׳ בו איזה צורךדהי׳ ־תועלת צר,רן־■; קיימתי או לצורך אחר אבל כזה״מה צורך יש כזהשיהי׳ הלומדים,' האלה אפילאנען וכי אץ צרי בגלעד ולא היו ליומיים אחרים ' נמצאים י בקהלתינו ט אס הרמים האלהז ועוד 1להא נעשים ר ב * 4 אפילאנען