Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת ראשונה (1797) · p. [Seite 52]

( מו > עתיד להניע מן אותן האנשים *שר חולץ נו? סריקי בקדוש ישרן! אאמ״הג זצ״ל הכ״8נ ואל יחרידני אדם לומר שאני מוציא לעז על הגיטץ וחליצית ע׳־׳י שלית ששדדו נגר הני תרי רבנן ולדעתי אין ביה לעז כלל ונל החליצות וגיטץ ע״י שליח ששדרן על הנה הס כשדים ני כל אדם הוא בחזקת כשיות מכ״ש הרבנים האלה שהס יראי ה, וחלילה לנו להרהר אתריהם שהם ידעו מקדם פרעי הדברים של הצואה ובשאט נפש עברו והחזיקו במאת האלה שלא כדין ואנו דנין אותם לכף זכות כי בוודאי לא עינו בלשון הצוואה ולא ידעו פד היום ממדעי הדברים והם שוגגים בדבר זה ואם ונשאו שלא כהוגן שעשו מעשה מנות שהלכו אחר עצת אשה ,מ׳ אידל חי' ז״ל,שהיא היתה מורת להם שאין. קפידת אס הם מדינת רבא והס ס«כו על דכיי האשה / אבל אס היו רואים ומדקדקים בלשון הצוואה נוודא• לא הי׳ מקבלין עליהם עבודת הקודש להיות אפילאנען או שלא קבלו להיות בנ״ה ובטוח אני בצדקתם של הרבנים האלה שיקדישו את השם ויקבלו את האמת רעשו אחת משתים אז לצאת מכי׳ה או שלא להיות מבי דינא רבה / ואס ח״ו יגבור עליהם כבוד המדומה דנישו לומר שתכלו עד הנה דבר שלא ביושר הס נפשלין מכאן ולהבא / אבל למפרע אינם נפשלין / ואם יאמרו היינו יודעים מכל פרטי הלביים ואפ״ה עשינו דבר זה וירצי לעשות העקום למישור אינם נאמנים לפסול על עצמו למפרע והוי כמו שאמרו, פסולי עלות היינו שלא באונם נפשות שאינן נאמנים דאין אדם משים עצמו פשול / וחלילה לומר עליהם לשון הגמרא אין אדם משים עצמו רשע 4 והנה אם יחזיקו בתומם דורו על האמת ויאמרו שהאמת איש אתי הם מזוינים להחזיר אותן הנאית שהי׳ להם למפרע ולעשות בו צרכי ינים כדין גזל ותינו יודע למי גזל היזכר בת״מ סי׳ שש׳׳ו ס״ק אגס בזה דאנו פשקינן נש״ע כי׳׳ד שי׳ קש״א ס״ז דגול ומלוה כריכית הכא לעשות השובה אס הוא דבר שתינו מסרם אס רוב עסקו בכך ומחיתיו בנך אין מקכלין ממנו כדי לפתות לו דרך תשובה ובת"מ סי' סס״ב ס״א פשקינן אס אין הגדלה קיימת ותשובתו קשה אין מקבלין ממנו כדי שלא ימנוע לעשות תשובה ועיין בשמ״ע שם עי׳ ק״א / והנה בוודאי על החמר בתשובה מוטל להתזיר / וכן מפורש