Ha- Meʾasef · 1797-01-01 · מחברת ראשונה (1797) · p. [Seite 15]

( ז 0 אוחו (ני ««נינים היו נעשים לרוב ממור חזרן) ני אס היה תמיד רך ע״י דס חללים וחלב גבוריס שנצח פעם אחר פעם במלחמות רנות אשר פשה: ל» נשוי, «חור / יש לפחרו על יהונתן שלא גס מעולם במלחמה / ואז יהיה חרנומו (דפר ’־ניצו ע>י4ע צורזקוזיך) § אנל זה אינו נכון נעבור נפל העדן הגא אתריו / שטעם לא תשוב מוסנ בהדיא על החרב ולא על שאול " ושם קשת הזא מאותן הזגריס נלתי חיים הנאים על שד משקלים נאחד בווו שמש רוח אש והדומה / ני נן נתיב והיתהיהקשת (נראשית ע׳ י״ז) והקשת אשר יהיה (יחזקאל א׳ נ״ח) וטעם קשת דרך כלל בעבור שהוא גוף הנצי/ אמנם מוסב לפעמים על החצים וטעם?1א נשוב אחור / ני אס לא יהיה להרוכה די כח לא יתקע החץ בגוף הנזרה אליו / •ני אס יפול לאחור / ולכן אמר שמעולם לא רפה כח יונתן במלחמה ממורך לב או מפחד / ני היה אמיץ לב בגבוריס ♦ ויש לומר נ׳יג .טעם לא נש זג אחור / שהיה רוסה אל השערה ולא יחטיא / ולא היה החץ נשוג אחור מנקודת המטרה ימין ושמאל ולפ״ו מזורגס בל״א (יצוט דצו דצוט ציו פרפעהצטע)/ :והנוחר יבחר : ש*ול ויהונתן / נמו שהיו לומים זה לזה בחייהם בהיותם שניהם כאחד נאהבים ונעימים לבריות / הץ לומים ג׳'נ במיתתם ולא נפרדו זה מזה / ני שניהם מתו מיתה אחת ודוס אחד / וכלי שלא יטעה השומע לאמר שמרפיון ידים .נפלו / הוסיף סיד לאמור מנשרים קלו ונו׳ : קלו / אין לבארו לעדן קלות רגלים / מה שמתואר נל׳׳א גשס (עליכטיס כי זהו בזיון לאיש מלחמה י אכל הטעם לעדן מהירת העשיה / שימהר הגבור להכות מכה רנס שוק על ירך מנה אחר מנה / דהואר זה בל׳׳א (בהעודע) " ואמר מנשרים קלו על פי הנחי? (חנקוק א׳ ח׳) משר חש לאכול / ני כן דלן סנשר ממהר לעוף מרום השמים על טרפו. בארץ מחיצה רבה : המלבישפס.;/ .־ע?י השלל הרב שהביא לארצו " ואמר 34נות ישראל שתבנינה נגד אמרו למעלה שננוח פלשתים תעלוזנה / כי כן היה המנהג בימים'הקדמתיס* שהנשים יוצאות במקהלות כן לשורר נן לקונן ומה מאוד ידע המשורר אח תכונת לב הנשים נתתז טעם לבנייתן / גענןר שלא יוכלו עוד לקשט עצמן