Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · אלול תקן (1790) · p. [Seite 14]

( שסו ) אותו דמסו עמו בדנריס עד שישמעו מפץ / תופחת ה׳ ומוסר- לשוב אליו בכל ל33ס * אחר גלות בני ישראל מארצם ותמו הנביאים מן הארץ / קמו אנשים אחרים להוכיח את העס ולהזהירו ללכת נדרך העונה הלא המה חכמי התלמוד התנאים והאמוראים אשר נקוניס כשמותס כתלמוד ובמדרשות וכדומה •י אבל נאשר נודע: מן היום אשר יצאו בכי ישראל מארצם ונפוצו על פני ארצות אחרות / גלה גס לשון ענר מהם ואז הוחל לכלל לשון עס ועם אשר כתוכו כד ישראל ישכו / כלשון ענר / כאשר ע־נינו רואות נתלמוד שהוא כלול מאוד מלשונות רכות נמו לשון ענר / ארמי / כשדי / יוד ורומי / ונשארו מעעיס יחידי סגולה דונרי לחות ואשר ידעו להעיר אוזן כמליצה הגונה וראויה / או להמשיך ל3 השומע במשלים ודמיונות / וככר קלסו בדבר הזה אק ר״י גן זנאי נאמרם (סוכה פרק הישן) אמרו עליו, על ר״י כן זנאי 4 שלא הכיח מקרא־וכו׳ משלי כובסים ומשלי שועלים ונו׳ ופי' רש״י!׳1׳ל , משלי כוכסים ומשלי שועלים דכר חכמה שיסדו הקדמונים לקת אקמלאלתוכחתס ותולין אותן כנוכשיס ונשועציס ונו׳ ואס כן איפוא מה עשו האחרים אשר לא ידעו דנר צחות ואשר לא יכלו למשל משלים / ברצותם להוכיח את מי דורס? כמה המשיכו לב ורעיוני השומעים אל מוסרם לכל תקוץ נפשם נהם? כה עשו I ידעו ני כל הכתוב כספר תורת משה איש ה^היס וכספרי הנכיאיס הקדושים / נודע להרוב נהמון / יקר ונחמד מאוד כעידהס וכולם מתאדם לשמוע אותם כי דמים ההס ערס יצא התלמוד נכתב כספר לאור! לא היה לכד ישר^ ספרים אחריס זולתי תורת משה וספרי הנכיאיס / ונהם לכדס הגו ולמדו / קהת אשר היה לכד ישראל כדורות ה3א*ס ספרים הרבה בהלכות ובאגדות / נדרשים וכפשועיס/ כדינים וכמשפעים/ אשר מועל עליהם להגות בהם יומם ולילה / ותורת משה ודברי נגיא-נו מונחים בקרן זויח אין דורש ואין מבקש להס! — על כן התחכמו להמשיך לב ורעיוני ההמון על ידי המקראות והפסוקים שבתורה שבנתב / ויתלו תוכחתם ומוסרם נפסוקיס החלה נמו שעשו הקדמונים לתלות תוכחתם במשלים ומתוך *ההמון יחן לב לשמוע המקרא יתן גס כן ל3 לשמוע עמו ■התוכחה והמוסר אשר