Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · אב תקן (1790) · p. [Seite 17]

( שלז >, יתקרבו ח1קי החומר טייב מתים הנעיצה ומקום הען הוא בחליל הגשם ולא בחלקי החומר * נ ג) ג מ״ש גדר העצלות הוא שלא ישנה לעולם מעמדו לכן אם יהיה הנשם במנוחה כן יהיה תמיד ואס הוא בתנועה יהיה תמיד בתנועה עד נוא כח אחר לשנות המנוחה לתנועה והתנועה למנוחה » וכתב שהחכם רב״ל בשפת ראשית לימודים שגה בזה שכתב כי האל הטוב המביע בכל הגופים כת העצלות אשר יקרא בשם הכובד ע״י הכת הזה כל«גוף נת ושקע במקום אשר ינויו אם לא יכריחו איזה מכריח להתנועע אל מקום אחר הנה הרכיב כח העצלות עם כח הכובד ורחוקים המה מאוד ני סבת הכובד מכח המושך ומקרה בגשם והעצלות עצמית בגשם ושגה גס במה שהגדיר העצלות לאמור שכל גוף נח ושקע אמנם גדר העצלות היא‘} עכ״ל רא״ה הנה במה שנתב שהנובד מקרה היא בגשם תמה אני ני דברים המקריים הס המשיגים שלא יתחייבו מעצם שנחשוב בו עמידתו באש " ני עמידתו הזה לא יודע לנו רק ע״י דבר מה חוצה דהיינו על ידי התנחו באש * ועל פי הדברים האלה צדקו דברי הרמב״ס באמרו כל מה ונו׳ נקראהו בעצמות דהיינו אנחנו אומרים עליו שהוא נעצמות לו ולא יפרד ממנו / ולא שהוא באמת עצמותו ♦ ואס המחבר לא באר כל זאת בשיחותיו מה בכך הלא הדברים האלה יוצאים מכונתו אשר בה עשק (ו.) המשיג החפיא דברים לא כן על המחבר / כי המחבר הניא הדמיון בנעיצת עץ בתוך שעוה לא להורוק ההתפשטות הגשם כאשר כתב המשיג הזה בשמו / כי אס להורות שלא יהיה גשם אחר באותו מקום ובאותו זמן אשר מ גשם שני (רצוט יעדט זיינן 6יי!.נן חיק איין ני^זע) / וכל זאת באר המחבר היטיב במדנו / גס הרכיב המשיג בדבריו דברים אשר אין £הס שייכות כלל לעדן הזה כי מה ענין לדברינו עצמים האחדים (\וצונאדן) ומה הוסיף גזה המשיג? הלא אך למותר המה / אין זאת כי להתהלל ולתפאר בידיעתו ובחכמתו 4 ולהראות כי לא נעלם ממנו שם מאנאדן " י א 10 I