Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · אב תקן (1790) · p. [Seite 16]

( שלו) כ גמה שנתב מנדר הגשם הוא התפשטות כי אס הנעוץ חתיכת עץ בתוך שעוה אל תאמר שהעץ הוא במקום שעזה לא p רק ע״י נעיצת העץ מתפוצת השעוה ומקימה עתה קטק מלפנים» גוה לא ביאר יפה סכת התמצת השעוה / ומדוע מקומה עתה קטון ממה שהיה ל אבל גדר התפשטות הוא בהיות כל גשם מחוכר ומקובץ מעצמים האחדים (*ולזנצודין) שהם חלק החומר וכל גשס מלאה נקנים וחלולים רביס לכן אס עעוץ ען נשעזה יהרתבו במקום מעיצה נקבים החלולים ואגב דוחקא ־ יתקרבו <; וכן נל מה שימצא על הרוב נאמר עליו גס פן שהוא בעצמות? הלא מה שימצא עלי הרוג קרא הרמב״ס אותו למעלה נפרוש (שער יר׳ד) מקרה ולא עצם גס דברי הרמב״ס נעצמות לא יהיו נכונים לפי נונת המשיג / כי לפי נונתו צריך שיאמר■: נק*אהו עצם / ולא נקראהו בעצמות / ואולם כהורות את המשיג הזה הדרך הישר אבאר פה דברי הרב בקצרה / וממילא נשמע שגס דברי רא״ה נכונאז הס נאמרו שסגולה אחת לכל הגשמים זנו׳ / הנה כל דבר אשר יחויב אל גשם או ישולל ממנו נקראהו תואר (א״ן״נטצן־ט) / כי אס יהיה הדבר ההוא אשר נחייב אל הנושא / הנושא בעצמו דהיינו עצס הנושא / יהיה דברינו אך למותר ולא היינו צריכים לחיינו / כאלו תאמר דרך דמיון הגשם הוא גשם / הלא לא חדשת מר בזה המשפע * : ואולם יש שני מעי פוארים אשר אסם קצתם הע*ר עליהס נבר הרב נספרו הנ״ל(שס) התחד תואר קייס כלתי נפרד במחשבתינז מהנושא או תואר עצמותי , דהיינו שלא נוכל לצייר במחשכתעו המשא בלתי התואר הזה כמראה הירוק לזהב וכשחרות לזפת ♦ והמין השני תיאריס אשר מחוברים וקיימים בנושא אכל היה נפרדים במחשבתינו יצעי לומד שאנחנו נוכל לצייר הנושא מבלי שמוכרחים אנחנו לחשוב נו גס התואר הזה / והוא תואר בלתי טצייותי (צוויטר־ווע«נט!יך) דרך דמיון עמידת הזהב באש (דית עיילור בטטענד*4קייט דעט 4ת1דט) הוא תואר לזהב אבל נפרד במחשנתינו / ני אנחנו נוכל לצייר את הזהב / מבלי שנחשוב