Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · אב תקן (1790) · p. [Seite 18]

( שלח) העצם המר כחיוג גמור כי אס האפשחת לכל צד יהיה אן בלתי יהיה אמנם נל דנר שימצא לדנר מה בתמידות הבה הוא <1צמית למר ההוא וכיון שגס הכוכד ימצא לכל גשס כתמידות לכן בעיני יפלא מל החנס הנזכר כי אמר מקרה הוא ♦ (ד) גם נראה לי. לבאר דעת רכ״ל לפי מה שראיתי כשפרי מסלול העכע שגדר העצלות כגשס הוא כח כגשם נו יתתזא ויוכל לעמוד נגד התנועה והיא השנה אשי לא יתפעלו הגשמים מכל גח החי אשר ירצה לפעול גס (ה) הכת גדי) כאמת המחבר לא כאר היטיב כזה את דבריו וקצר כמקום שהיה יכול להאריך / אנל מה בכך הלא הדכרים האלה אינם מגעין לגוף הענין ועל כן שס אותס המחכר כהערות וסמך על המכין ותוכן מנת המחבר הוא כזאת : ההפרש בין העצלות לכוכד הוא שסנת העצלות נמצא כתוך הגשס ולא יזוצה לו / אכל סכת הנזכד נמצא חוצה לגשס דהיינו כתוך הרכז הארץ / כי אס נוכל לצייר כשס אחד יחידי כעולם / אז לא יורגש כגשס הזה כוכד כלל / כי הכוכד יהיה רק על ידי ההצטרפות שני גשמים / ואס כן לא נוכל להחליף ולהמיר העצלות ככוכד כי המה שני דכריס שונים ולא יתאחדו י¬ ( ה c אחרי שהגדר הזה אשר הגדיר המשיג את העללות הוא יסוד לכל בניניו ועליו סמך וישען להצדיק דנרי רכ״ל כגד המחכר / על כן אמרתי לעיין היעיג כדבריו ולראות אס ייסוד מוסד הוא / כי כנפול היסוד יפול גס הננין אשר כמי?גליו / הנה המשיג הניח היסוד: גדר העצלות הוא כח כגשם מ יתחזק ויכול לעמוד וכד / ואולם כל איש משכיל יכין שעצלות הוא ציור ההעדר (איין נע4אטיווער ב4רין*) רצוני לומר שמורה על העדר פעולה והעדר כוח וכן הוא כפי חוק הלשון / (נאן דעק טפראך 4ברויך רריקט טרנצ4הייט / נור איין '>זאנ54 אויט / ראם נע^יך דעק דינ4י קייני טהעטי4קייט כי יא וואר.;ט) ♦ ואס כן איפוא איך יקרא המשיג את העצלות גם®