Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · תמוז תקן (1790) · p. [Seite 28]

( שיח ) ג חמוס הפסוק לכו נא ונוכחה וגו׳ »ס יהיו חטאיככש בשנים .וגו׳ מל■ פי החכם ר' דור 5ריילענרר ישר מאוד בעיני אצא שלפי משפנו הלשון■ חסרה ה״א התימה / והיה ציין לומר , אם יהיו חטאיכם כשנים הכשלג ילבינו ׳ ואפ יאדימו■ כתיד־יע הכצמי ידתיו י כמו ואס שרד־, הברת תשעים שנה תלד / שלדעת המתרגם הלל, היה ג״נ לומר ואם שרה בת תשעים שנה תלד נצי ה״א התמיהה (V) יי מלת ני נענין הלמודייס רבים מנסים■ לבית הספד והמשכילים מבתרים .למעת •מזעיר המה / כן?תורניים להוציא דין אמת לאמתו מ״פ סנרא ישרה ושקול דעת נכון / כן בתוכרים שרבים הלכו משובב ולא השכילו כהשכלח קאפערניקוס ונייטאן ותכיריהס המעטים / .וכן בטבעיות / וכאלהיות / וכן ככל דבר חכמה / שצריך התבונות רנה / ואין יד שכל אנושי כשוע מגעת אליו י ובענין האומניות כיוצא בזה / כי אף שיש כמה וכמה סנדלרים! כמה וכמה חייטיס / כמה וכמה נגייס / ש 1מדו את אומנתם / מ״מ המעמיס בלבד יגיעו עד ההשתלמות היותר אפשרית בה / ויותר במלאכת מחשבת / כמו הציור והנגון / שמעט מזעיר מכל המתעסקים בס ישכילו להגיע אל השלימות גס בענק המסחור / אף כי ובין וובינא תגרא איקרי / מ״מ הסוחרים המשכילים אשר ידעו להבחין מ׳'פ שכלם ולהרכיב אותן המקריות המסכימות לתועלתם ואשר הס יודעי העתיס / עת לקנות ועת למכור / עת לאסוף ועת לפזר / וכיוצא בוה / המה המעטים " וזה התכונה בנפש המכונה כל״ ע בשס שכי1 / (4טיק1יכקייט ♦ טעניצו) בל׳'א / ןצאו כל אדם זוכה בה / ולפי שכלו יהולל איש ♦'־'דש להאריך ןנוה הענק מאוד / אלא שאין כאן מקומו * ד״המ ' ( ו) אק לדמות תמיד דבור מליציי לדבור הנדה פשוטית 7 ־ ני'המליצה לא תשמור בכל עת הכללים הידועים נלשון < אבלי תעזבם לפעמים מפני צחות המבטא בלבד נמנואר נמ״א דומה לזה מצינו (חבקוק א׳ י״ב) ה׳ למשהע שמתו