Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · תמוז תקן (1790) · p. [Seite 26]

( שפזז ) פשוט ומצוי ושראוי להיות אלא שסיבותיו רנות והרואה אופו שואל איזה שבה היא הגורמת אותו כמו על מד־! non את אתונך / הנה הנאת האתון אינו דבר פלא עד שיתפלא עלץ הרואה / אבל הסבות גזה מרובות' * יש מנה אתונו בשביל לגמוע מן הדרך / דש בשביל שלא השגיחה בלכתה / ויש בשביל מאחרת ללכת וכיוצא נזה / והרואה הרנאה לא יתכן לי לשאול מדוע ולמה / כי אס על מה■/ דהיינו איזה סבה נורמת ההנאה (ווצזריבר / וועט!וע4ן / צדבר ווסט) וכדומה (ד) ♦ ב בשאלת איך אמרה חייה אחרי רבים להטות / אחר שידוע שהשקר אצל הדוב והאמת אמבס אצל המנגוט * זאת* «שאלה ככר מצאתיה בסכר נעתק מלשין ציפת לאשכנז *) / ושם נזכרה נדרך התול ״ ני בחמת הקושיא מעיקרא ליחא כי ההקדמה הראשונה שהאמת אמנם אצל המעוט שקר ומזב / ממה שידוע ושאין חולק עליו / שנל אדס יש לו שכל אנושי בשוט אין אחד משולל ממנו / אלא שכל אחד ואחד משמש שכלו הפשוט שעורו הודעת תכלית ביאתי אליך! בלי שוס תמיהה ועל וה הדרך שמש הרב המגיה בעצמו בתיבת מדוע / גאמר נההערה הואת ונתינת טעם מדוע יתפוס השואד־1 וגו׳ / ואס נזה תמיהה יקרא / הנה אין שאצה כלל בלא תמיהה * וא"כ אין לתמוה כלל על הכנסת שאלת על מה בדברינו ן1ה * דברי המאספים * (ד) הלא גס זה מפורש שס בהליא על מה שאלת הסבה ’ הגורמת (ווצט!וב4ן /. וויאריבר) 1 כמו שימצא הקורא שס כל זה ככדור גמור /';ולדג המגיה לא ירד לסוף עומק הבחינה לזאת / ולא לסוף דעת המחבר אשר דבר עליה במקום מ״ל ♦ דברי המאספים *) Umimftöjjlic^eit &er natäv(id)en SKctfgionen• Stanjig, 1772.