Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · תמוז תקן (1790) · p. [Seite 4]

( רצד ) גס מחוך קנאתם את אנשי שפאיטא לבשו בגדי עוז ויתחזקו במאוד ו? תוך אהכת הכבוד הזאת / התקינו לעשות כבוד גדול לכל איש ואיש אשי •cpn נפשו למזת בעד עירן וארצו / ויקימו להאיש הזה מצבה גדולה ועליה כתולס מעשי האיש הזה תקפו וגבורתו למען יהיה לזנרון תמיד לדור אחרון' / והמשוררים והמליציס גשאו עליו שיריס ומליצות ויהללו בשעריו מעשיו * וזה הוא אשר עורר לבב האטעגיענור לסצחם בעד ארצה ולהשליך את נפשם מגגד ♦ — ואם נשימה עין על תכונת אנשי שפארעא ואנשי אטהען נראה כי המה שונים נחנונתס מאוד " כי אנשי .שפארטא היו קשי לגב ולא ידעו חמלה וחנינה / ואנשי אטהמן היו טובים ורך לבג מאוד / ואם חטאו לפעמים גגבור עליהם הכעס והרוגז / לא עמדו ימים רבים עד שהכירו את חטאה ויודו את פשעם י השפארטאנר הרחיקו מעליהם החכמות והידיעות ויהיו שונאי תענוג ועדן / ואולם אנשי אטהען היו חכמי גדולים ונבונים הצליחו ועשו. פרי בידיעות ובמלאכת מחשבת ובכל אומניות ומשפטם וטעמם בדברים האלה היו. למופת בארץ י מהם גאו כל האמניס והמשוררים הגדולים על פני חבל אשר היו אחרי כן למורים / ועול היום אנחנו משתוממים ומשתאים על טוב טעמם בראוקינו המעט אשר נשאר לגו מהס ♦ ככל הדביייס האלה הא אנשי שתי הארצית האלה שונים אלה מאלה / אבל דבר אחד לכולם והוא אהבת התפשי והחירות / כי האהבה הזאת פיתה נמ׳טרא לכל תשוקותיהם ומאויהס ♦ מאמונת היונים כל איש משכיל הקורא בדברי הקורות הראשוכיס אשר היו בימי קדם יראה ויבין כי מעולם כל גויי ועמי הארץ האמינו וידעו כי יש בורא ומחדש להארץ / וני הוא המנהיג אותה ומעמידה ועל פיו תקום * אבל אחרי שרוב בני האדם אינם נותנים לב למתשבות עמוקות ונשגבות / וופיט בימים הראשודם