Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · סיון תקן (1790) · p. [Seite 15]

( תנא) הודו הנקראים בשם ויזא״פזר (שהיא המינוח הגדול הנקראת •4 לעע״יאן) ונקראים שס בני ישראל ונפוצים בצל עי' מארא״עא (שנפללה מחוז ■גחוראעי ששם העיר סוראמא / וכמו שאמרנו במאמר מגיד חדשות) וגס תמת מתנול ויושבי אהלים / מהם אנשי יקב שעושים שמן / ומהם אנשי חיל;/ ואיים מדעים י שוס דבר כי אם פרשת שמע ונס שובתים גיוס השבת / יכל זה מכוון ומתאים עס דברי קצור ד״יה שהעתקנו / שנזכר מ (שה דף קמ״ג ע׳ א) שבשנת »לפיס ומאה ליציאת מצרים / נאנסו בני י שרד. ל שבטלכיה המאגול לעבוד את האלילים / ואשר ישאאם מאיזו עם «רתם ׳ ישיבו בני ישראל נחנו/ ואף כי נשכחה מדתם החורדז שובתים אח השברת ואות יה״ב ומלים את בשר ערלתם, ודוברים שפת עברי צח ונכון־׳• והרי האמת מסכיס מכל צד , וגס קראה משיפוד זה אמתת מה שאמרנו למעלה כי הגולים הראשונים ממלך אשור לא נפלו במורך לב ונשממון כמו הגו־ליס בחרבן בית תפארתנו / כי אע״פי שהס אובדים כארץ אשור עושקים במלאכות ועושיסחיל י ותשובת השאלה העשירית / על דבר עשרת השבעים ר איפוא־הם;/ שאמר אין נודע פה / כי אנו בתוך העיירות סוף אסייא וכו׳ / אמת כי קושין בסוף הודו סמוך לאי סילון שביס הדרומי/ וארץ הודו הולך משם לצפון יותר משלש מאות פרסאות / אבל תמה אני שלא עלה על לב יושבי קושין כי השחורים שזכרו בשאלה ב׳ וג׳ והיהודים שזכר בשאלה ח׳ ■היושבים מואמואריאה / והיהודים שוכר בשאלה V, היושבים בועזאפור ובעדי המאראגוי / שהן הן מבני עשרת י השגגואם מן הגולה שהגלה שלמנאשר־ מלך אשור / ורגלים הרגה יש לדבר / ואזכור מעע / האחד שהן מדברים בלשון הקדש / ואילו הס מגלות בית שני / אין במורח ובמערב בצפון זים מכל אנשי גילותנו מדבר צח בלה״ק כי אס כשפת עם זעם שהוגלו ביניהם / שכבר עלה ערב רב בלשון הקדש בבבל קודם שנבנה הבית השני / ולא היתה עוד שפה ברורה לנו כמו בימי קדם שנית שאין בידיהם משנה ותלמוד וכיוצא / ואילו באו מגלות בית שני 7 היו הספרים האלה גידיהם נמו ־שפס בידי נפוצות יהודה ובנימן ■V*■.■.־■. > ׳. ננל ,, ־