Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · סיון תקן (1790) · p. [Seite 11]

( רכז ),־ וכמבואר במאמר הנ״ל " .לא.בן גלות יהודה בימי. נממנצר שהיתה, באף ובהמה ובקצף גדול / לאפעשתה כן תלות כל השמים ✓ אז נתקיימו נל האלה והקללה הכתובה בספר תורת ה/ / ני אנג׳׳פי שרבים הוגלו לבנל וניניהם גדולי. הדור ונביאים וזרע המלוכה,/ הירד נבול ההמון בבבל./ וגדולתן פד,עפ-ר הגיעה ✓ והלשון העברז הצח שהיה בידיהס״ערג׳ רב^לשונות אחרות עלה אתה• / וכמו שהתמרמרו על זה ונדולי הדור ההוא / נמו שנקוב בסער נחמי׳•־/ ומאז ואינך- י-ד׳ ישראל הולנת ודלה / שאע״פי כי פקד ה׳ את עמו למלאת שנעים שנה לחרבות ירושלים .* הייה• הכל בצוק העתים / ותחת יד אדונים זריס / פרס יון דומי־ והחת יד מושלים קשים מקרבנו נמו הורודוס וזרעו / וזרוע ה׳ לא עלינו נגלתה בעתים הסס / אין יעוד נביא ולא איש הרוח / נס פרחה בהם צרעת המינות ופרוד הדעות / למדו זרות רמת מפלוסופיהגוים אשר סביבותיהם/■וכמ^פחננו בפרושנו יין לבנון בפי, 1עשו סייג לתורה ✓ ונפי, משנת אבעליון חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחונו חובת גלות ונו, / ואפילו הלנות התורה שהיו מוסרים נשיאי הדורות לתלמידיהם / גס בהם גברה השכחה עד שבימי .תלמידי הלל ושמאי נעשה תודה -כשתי קורות / .לא קס מ הס איש מגיד צדק נותב משרים מניח ברנה לזרע יעקב מודיע קדמ-ודות וקורות הדורות הראשונים מיום ברוא אלהלס אדם על הארץ עד דור נותב הספר; ✓ להביננו תעלומות ספוריהתורה.והנביאים הקצרים ✓ נס לא סכר מוסר ולא ספר חכמה / ני מימות הנביאים האחרונים עד לור שקם נו רבינו הקדוש וחבר משדותיו-/ י שהוא לערך זמן שש מאות שנה / לא נשאר לנג ממנו ספר וזנרון דברים מאחד המעורעות / או מאחד עניני שכל הראויים להכתב על קפד✓ ווה לנו האות כי מיות בית קדשנו ותפארתנו היה לשריפת אש בפעם הראשון / החל הגלות המר ה!ה שבו נתדלדלה יד ישראל! ולא חדלה הצרה הזאת נס דור אחד / אפילו בכל ימי הביתהשד✓ ונמשך עד היום ועד-י-שוביה׳ לשמחנובשובו אלצוהו נימי קדם י והעדן הזה מתגלגל והולך באומחינו נ^ימי הגלות / שמרוב רפיון הלב לא היו בנו סופרים נותבים ד״ה מן