Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · סיון תקן (1790) · p. [Seite 9]

7 ויסד! f לזמנינו) באו לקושין מד׳ סנורת עולים מן אשכנז ומן טורקיא ומן תימן ואדוני אבי כהר״ר דוד רחבי מן חלייפו ׳(שהוא אחלב סמוך לעכו) ועכשיו יהיו בין הכל פד־ז בקושין במו מ׳ בתים (p’i'Mö) / ואס לא ראה ולא דבר כותב האגמן וגס מי גניהם של אנשי הדור הראשון / נמו שאמר הכותב -עצמו שבהמסר דזמפתח שר“ החומד־? ליד «Sktdi פאן גיטץ ד־זיו עמו כה״ר שם טוב קשטיאל והוא ד־זיד־ז גשיא באותו הדור ׳ אבד־־־‘ בעונותינו אותן המשפחות צבר נפטרו בדי גזע ונשארו מתי מחמר לבד / ואס אלה הראשונים הלכו לעולמם / וחדשים מאשכנז וטור״קי ותימן התישנו שמה / ממי יוכל המתג לקבל כי הראשונים שנאו למאליבאר היו מגלות נית שני? אכל היעת נותנת שמקצלן עד״ה העברית שהיתה נמצאת ביד היהודים הראשונים שנקושין,/ התפשטו בקרב האשכנזים והספרדים היושבים שם עתה/ וממנו נודע להם מה שהודיע משיב האגרה הנ״ל / וכפי הנראה אין בידיהם ספורי דברים על הסדר רק מה ששמעו ממנו ומה שרשמו להם ועיר שס ועיר שם " והדעת מסכמת עם ספור קצור ד״ה שאמר כי כאשר עבר כוס התימה על בני ישראל שבממשלת המאגאל / שהיה אלפים לאחר יציאת מצרים נסע הנשיא יוסף רבן עם ע״ב משפחות להודו או למאליבאר / ולהם נתן שעראם פערימאל דברי שלום וחירות החקוקים. בטס הנחשת / שאילו כדברי משיב האגרת שכבר היו שם יהודים ׳עשרת אלפים מנין ס״ח לעאיס / על מה בטחו לגור בארץ / או איך נצולו מיד יושב; הארץ? נס אין להבין איך מעם רב גוה לא נשאר גס אחד בימי כותב החנרת / כי הוא עם ארבעים בתים שנקושין כפי דבריו הס חדשים מקרוב גאו אאשמז מתורקי ותימן'/ ועל השחורים אשר שם אמר שהן עבדים לא מבני ישראל המה 7 ואס כן לא נשאר נין ונכד מעם דב נוה בארץ / וכל זה רחוק מן הדעת/ אבל כפי קצור ד״ה קרוב לומר כי שנעים משפחות שבאולמאלעאר'/ מקצתן ישיכו בה ומקצת פה / כמו שרשם משיב האגרת מקומות רבות שגרו שם / וגרוב הימים אין'עוד מגזעם איש ידוע בעיר קושין / וכשכבשו אנשי האללאנליא־י־את'העירי והי רנ״ה שנה' נמצאו