Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · ניסן תקן (1790) · p. [Seite 26]

( ריר C הנה / זנ״א נצעדה לדרכנו / לדעת טבע השיר ומעלתו * נכר ידעת שהנגון הוא תולדת חוש השמע / והציוד תולדת חוש הראות / וידעת גס עתה שהשיר אס כצדק ינון / הוא תולדות שני החושיס האלה יחד ✓ שמלכד נועמז ותענונו אשר ישפיע כנפש המשכלת ע״י פלי השמע. / כהיותו משודר במאמרים קצרים / שווי המשקל! מאריך התכוננה על מאריך ומקצר על מקצר / או מאריך ומקצר על מאריך ומקצר / וכדומה לו כתפארת וחן מה / יצייר גס אח הנושאים אשר ידבר נס בנשואים נאדים / ויחבר עמס פעלים מתפעלים בנפש כאלו הוא רואה עכשיו את המעשה אשר יסכר המשורר לפניו . י׳ ונזה אין הנדל אס הנושא בעל חי או איננו בעל חי ני המשורר יחיה מתים יביע אלמ*ס / וישיח דוממים / ונל עוד שירבה לתת לנושאיו חיים תנועה ופעולה (אס לא יהיה הבדוי כל כך נופל בגדר הבלתי— אפשרות עד שיקוץ בהם הנח המדמה ויפגל בספורו כאשי תראה להלן) כן ירבה ויגדיל תפארת שירו * ולדוגמא על דברי אלה / נתורה נא אני ואתה הקורא הנעים I לתת לב על דברי נעים זמירות ישראל / בבואו לשפר אפס.קצה מעשי יציאת מצרים ע״י קריעת הים סוף / אמר : היבם n*o דנם הירדן יסוב לאהוד ההרים רקדו כאלים גבעורת כבני צאן נתן המשורר להיס חוש הראות והכנה כאלו ראה את החיל הגדול בא עליו וה׳•בראשו / ולא יכול עוד לעמוד נתקפו לבלתי הרחנו לעבור / ויגס! ונתן לו המשורר כח ההלוך לנום / והירדן אשר דמה געבד ליס עמד מרחוק וירא את רבו כי נס / סב לאחור / כאיש משתאה לדעת מה זה אשר הוה לפניו " ולמען ספר את גודל מעשי ה׳ כי נורא הוא בחקו חק ביום ההוא ליסודי הבריאה לצאת מגדרם / אמר גס על הדוממים / שרקדו ההרים הגדולים כאילים / והגבעות;כנר צאן