Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · ניסן תקן (1790) · p. [Seite 25]

( ריג ) מחכמות הראשיות אשר תסחעפנה יונקותיה על המפורסמות במגונה ונאה / קראוה חכמי היונים (צועטטעמיקא) ודכיו מהם לפי •מקומם חכמי ישראל הכוזרי וכעל מאור עיניסמלבד מה שזכר מהם הרהכ״ס ז״ל כמקומות שונות נספרו המורה בטוב טעם ודעת /, לא שזפתם עין חכם זמן הזה / כי לא שמו לב עליהם עד שנא חכם דורנו השלם ר׳ משה כן מיחס ז״ל / והחזיר את העטרה הזאת ליושנה גחכוריו הנעימים (פי^צופיטי סרי5כ1ן) / והרהיב עוז כנפש נערי כד ישר*1■/ לתור אחריהם / ומהם ילמדו דנר צחות ולהכין לכרי נביאנו ומשוררי אמת כאשר יתבאר עוד כמאמר הזה ואנכי לא באתי להכיל כמאוור הקצר הזה את הענין / כי אם אעמוד על מקומי / לצאת במשפט. על התנור אשר לפנינו כקצת ההקדמות והצעות הצריכות לכך / ועל כל איש בעל נפש משתוקקת / לדעת / ממני יראה וכן יעשה להשתדל להביא אל לבו למולי העניינים ה12ה / אשר יפוצו מעיינותס חוצה / על רוב מעללי האדם / ועל הנהגתו בחברה / אשרי משכיל 1 ו. תולדת שתי החכמות האלה ✓ היא חכמת השיר הקודמת להם בטבע ומאוחרת במעלה כאשר אבאר כי השיר היה מראש ומקדש בפי בני האדם בהשנימס יחד לשבת בחברה! וטרם ידעו הבדל והפרד דן חומר הדבר וצורתו $נ״פ הכללים הלמודים / השתמשו כבר בדרכי השיר לתפארהו וקוצר מאמריו המסוגל להחקות בזכרון האדם / עד שנוכל לומר בדרך משל שהולידתהו נפש האדם בלי הריון / ובאין חבלים וצירים המליטתהו * ואין לך אומה ולשון שאין לה שירים נוסדו בעת הוסד חברתם / ובטרם היו לעס / ישבו הרועים על עדריהם / ותלכנה השואבות על בארס להשקות אח העדרים בקול מצהלות ושיר * זקניהם איש איש לגיתאנוהס שרו לילדיהם מעשי אבות ומקריהם / מחוקקיהס שמו ל הס חק ומשפט במאמרים שיריים לשימם על לבביהס /׳וכהני הי ס שר בזנות לאלהיהם את מעללותס * אך כל אלה לא יבואו במשפט הנה