Ha- Meʾasef · 1790-01-01 · שבט תקן (1790) · p. [Seite 4]

מיס ש! .ויב״אר ומצא נ הרג הי אמעדין־א ׳ מסנדל:; נראה!ר; מהד! ספרם י נאמטס מא־ז : יהודה; פגי רו י שגפורו י־ לאמעריק ’ הנח דע י נלותס ' קוית; שזיו ד , שהצילו m , ׳! pfc! להס שק שרינו , שריו נ י; מממו 1 אהליבה גמול נצחק צר / ן איז I אש / \ נימים ( קלד) נמנדכצר / והגלה יהודה ומימן ועמהס כהניס ולדם לככל / ורכים הוגלו לארצות הסמוכות לארץ ישראל מצרים ואדום ועמון ומואב ולשאר מדינות הסמוכות להם / וכשעלו רכים מהם מבכל כרשיון כרש מלך פרס! כנו את המקדש השני / ולקץ שנים התרינוהו פנית וועשפאסיאנוש וט־טוש / והגלו רבים לערי יון ואינוליא ורומי / ומשם' נפזרנו עוד לכל ארצות האיראפא גס לאזיא ואסדיקא / ומן האיראפא באנו גם לאמעריקא / וככל מקומות מושכותנו הנ״ל יש לנו מנהגים שויס וספרים שוים והן כ״ד ספרי הקדש אשר כידינו עם ספרי המשנה והתלמוד שחוברו כגלות אמנם עשרת השכטים שהיו כזמן הכית הראשון תחת מנכי ישראל , וכהגיע קלם כימי מלך הושע כן אלה העיד הכתוב שעלה עליהם שלמנאשר מלך אשור והגלום לחלח וחבור נהר גוון וערי מדי / והיה זה נרביעית למלכות הוקיהו מלך יהודה וכמו קל״ז ש5ה קודם שנחרב הכית / ומאז עד היוס לא שמענו עוד מהם דבר * ואנותינו לא ספח לנו איפוא הס יושייס / ומה קרה להם כארץ שוביהם / ואס משני השנטיס יהודה ומימן אחרי אפר נשארו מעט מהרבה / הולידו כניס והרבו לרוב בארצות שוכיהס נאשר עינינו רואות עד היום / (ה׳ יגן עליהם) / כל שכן בני עשרת השבטים / אןס אס תאמר שנשארו מעט מהרבה / ברכת אכינו גס עליהם לפרות ולרכזת כדגי הים / ואיך מעם רב כזה לא נודע לנו דבר עד היום י אמת ני הגידו סופרי העמיס ני יש יהודים במלכות שינא שהיא כקצה המורח / והדבר קרוב הוא להאמין בו / ני מלך אשור הגלום לפאת מזרחית צפונית / והוא הדרך לבוא אל המלכות הדל / ונן פענינג סופר הגיאנראפי אומר כי במחוז האנאן / שמרוב דשנו קראו הגן אשר בשינא / שם יש ליהודים' ׳ סינאגאגע או דת הננשת / וכלי ספק הס מפוזרים בכל ערי המלכות ההיא / ונזכר אני ששמעתי בילדותי מפי ראשי האניות שחזרו לקאפנהאגן מעיר קאנטאן שהיא כקצה גבול שינא על הים הדרומי! שראו פס יהודים נין הסוחרים שנשאו ונתנו עמהס/ ונקראים כלשון הארץ ההיא וואוואן / וכן הוגד בספרים מספר •אלדד הדני שהניאו. הרד״ק בשרשיו t שבא מקצה האפריקא / ושיש