Ha- Meʾasef · 1789-01-01 · כסליו תקן (1789) · p. [Seite 26]

( צב ) והנה בעבור חסרון ידיעת ההפרש הזה רכפה המחלוקת והדעות על שירי קנ״ך ונפרעות על השיר הזה אשר אנחנו עקה טושיק־ס נו הנקרא כשס שיר הש־ויכס י כי המתלוצצים נעס ✓ שכנו לשונס נמו חרב וירחיכו פיהם עליו לאמור , לא קואי ולא הדר לו / ותגעל נפש הקורא אותו נעבור דמיוניו ומשליו! כי המה דמיוני גזויס ומורגלים רק נפי פחותי הערך ובמושב עדת שנוריס ואולם המתקדשים והמקעהרישבעס / כאשר ראו כי הרמיוניסהאלה המה באמת פחותים ונבזים באזני הדור הזה / השירו מהשיר הזה בגדים הצואיס וילדשוהז מחלצות לאמוד'בהם נרמזו סודות נשגבות ונעלמות מעין כל חי / בהש נרמזו הספירות / וקשור העלות והשתלשלות הסכות וניומה / כאשר העירו כבר הריעיס המוציאים המגלה הזאת לאור / במבוא הספר/יעיין הקורא שם/ אולם לו השכילו האנשים האלה ההפרש בין שירי הקדמונים ובין שירי אחרונים נאשר בארתי למעלה / שמו ידם לפיהם / ולא הזידו לדבר נדברים האלה אשר אין להם שחר ♦ כי באמת הדמיונות והמשלים הנמצאים בש<ר הזה / אינם פחותים ונבזים מצד עצמם / רק מצד השתיות הזמן / כי אלו היו האנשים המתלוצצים והמתקדשיס האלה בזמן ההוא דהיינו בימי שלמה המלך / בודאי היו המשלים האלה נערביס לנפשותס / ונעימים לאזניהס / אך כעת אשר אזניהס הורגלו במוחשיס אחרים / נשתנו גס כן ענין המשלים והדמיונות . ואני לא באתי בזה להכחיש כלל דעת האומרים שיש בשיר הזה רמז מה לדבר אחר / ני אולי ניניס דבריהם, אך אחרי ששלמה המלך בחר בשירי העם / יענה בו צורתו / ני לח לבד לכוונה השניה הקנון / ני אם נס לכוונה הראשונה / והוא פשועו / ע״ד שאמרו ו״ל אץ מקרא יוצא מידי פשוטו * ויצאתי בזה חוץ מגדר המבקר / רק להעיר לבב אחי וריעי בני ישר^ על יופי השירים ולהנעים מליצותיהם באזנם / לבלתי לכת אחר ההבל כאשר עשו עד כה / כי בעונינו! מהעת אשר גלה כבוד מישראל ובפרטית בדור הזה / היינו כחולמים חלום 7'ואין איש אחד מגדולי העם וזקניו מתעורר להחזיק